קשר הראוי להיות בין שני בני הזוג

קשר הראוי להיות בין שני בני הזוג

"ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת" (יח,יג-טו).

על פסוקים אלו ישנן מספר שאלות שהתשובות על חלק מהן מלמדות על הקשר הראוי להיות בין בני זוג:

א. חז"ל דרשו שהקב"ה השמיט חלק מדבריה

של שרה ולא אמר את כולם לאברהם מפני השלום [עיין במאמר הקודם], ולכאורה קשה מדוע הקב"ה סיפר לאברהם על צחוקה של שרה הרי לכאורה אין צורך בדבר, וכן הדבר אסור לכאורה מדיני לשון הרע?

ב. דברי הקב"ה אל אברהם נראים כתלונה של הקב"ה כלפי אברהם וכשאלה לאברהם "מדוע שרה צחקה", ולכאורה תלונה זו אינה מופנית לאדם המתאים, הרי שרה צחקה ולא אברהם?

ג. כיצד ניסתה שרה לשקר לאברהם הרי נאמר לו הדבר בנבואה?

ד. ממי שרה פחדה, אם פחדה מהקב"ה הרי שהכחשתה לא תעזור מאומה כיוון שהקב"ה יודע מי חטא לו? ואם כוונת התורה ששרה פחדה מאברהם, מדוע ששרה תפחד מאברהם?

ה. כיצד יתכן ששרה אמנו הנביאה הצדקת תשקר?

הסבר הרמב"ן לשאלה השלישית

להבנת הדברים עלינו להקדים את התשובה לשאלה השלישית, וזו לשון הרמב"ן "והנה אברהם אמר אליה למה צחקת היפלא מה' דבר, ולא פרש אליה כי השם גילה אליו סודה, והיא מפני יראתו של אברהם תכחש, כי חשבה שאברהם בהכרת פניה יאמר כן, או מפני ששתקה ולא נתנה שבח והודאה בדבר ולא שמחה, והוא אמר לא כי צחקת, אז הבינה כי בנבואה נאמר לו כן, ושתקה ולא ענתה אותו דבר".

תוכחה עם שבח

נלע"ד בעזה"י שבפסוקים אלו רצתה התורה ללמדנו יסוד חשוב בענין הקשר בין בני זוג. היחסים בין שני בני הזוג לא מסתכמים רק בשבחים זה לזה אלא גם בתוכחה ומוסר לפעמים. מטרתם של בני הזוג היא למלא רצון ה', וכאשר אחד מהצדדים סוטה מהדרך, על הצד השני להוכיחו ולהשיבו אל הדרך הנכונה. כמובן שצריך לפעול בחכמה וצריך לדעת על מה להוכיח, מתי להוכיח וכיצד להוכיח.

לכן הקב"ה בא בתלונה לאברהם על התנהגותה של שרה, כיוון שאברהם אחראי על התנהגותה של שרה וכן שרה אחראית על התנהגותו של אברהם. הקב"ה סיפר לאברהם על התנהגותה של שרה על מנת שאברהם יוכיח את שרה על התנהגותה ועל ידי כך ילמד את בני ישראל לקח חשוב, שישנה חובה על כל צד להוכיח את הצד השני כאשר הוא חוטא. ובאמת כך אברהם עשה, והוא בא בשאלה אל שרה על התנהגותה כמו שעולה מפסוק טו'.

מדוע שרה כיחשה

על שאלה זו ענתה התורה באומרה "כי יראה", עיין רש"י, דהיינו, שרה פחדה ולכן שיקרה. נלע"ד בעזה"י ששרה פחדה מאברהם כמו שכתב הרמב"ן, וכוונתו לכך, שפחדה שכתוצאה מ"חטא" זה אברהם יעריך אותה פחות והדבר יכול לגרום לערעור אפילו כלשהו של שלום הבית, ולכן מותר לכחש כמו שאמרו חז"ל מותר לשנות מפני השלום.

מכאן למדנו יסוד חשוב נוסף ביחסים בין שני בני הזוג. יחסים טובים מושתתים על הערכה הדדית של האחד כלפי השני. מיסוד זה נובעים מספר כללי התנהגות:

א. אל לו לאחד מהצדדים לזלזל בדבר זה ולהתנהג בצורה כזאת שתגרום לצד השני לזלזל בו. גם כאשר שני בני הזוג נמצאים לבד בבית, על כל אחד מהצדדים להתנהג בצורה מכובדת. הפסוק "והייתם נקיים מה' ומישראל", נאמר גם ואולי בעיקר על אשתו של האדם ועל בעלה של האשה.

ב. מצות לימוד זכות צריכה להיות בתוקף חזק במיוחד בין שני בני זוג, כיוון שלמדנו, ששרה היתה מוכנה לשקר על מנת שאברהם לא יעריך אותה קצת פחות, כיוון שראתה היא בעיני שכלה את החשיבות הגדולה בהערכה ההדדית שבין שני בני הזוג. לכן תמיד ישתדל האדם להעריך את אשתו ואף אם ראה בהתנהגותה פסול ילמד עליה זכות וימשיך להעריך אותה, וכך גם ביחס האשה אל בעלה.