אברהם - "אב המון גויים"

אברהם - "אב המון גויים"

אברהם אבינו לא דאג רק לאומה הישראלית שתצא ממנו, אלא גם לשאר האנושות, והשתדל להחזירם למוטב. התנהגות זו באה לידי ביטוי במספר ענינים:

 א. "ואת הנפש אשר עשו בחרן", וכדברי רש"י "שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים...". לא מצאנו ביצחק וביעקב התנהגות כזו. [עיין ברמב"ם ספ"א מהלכות עכו"ם המתאר לימוד תורה והעברת המסורת גם אצל יצחק ויעקב לבני ביתם ולנלווים אליהם, אבל לימוד שמכוון לכל הסובב

אותם, קרובים עם רחוקים לא מצינו אלא באברהם. הערת הרה"ג אביגדר נבנצל - אין נראה כך ברמב"ם].

ב. מסירות נפש בבקשתו לקב"ה על הצלת סדום ועמורה. אמנם יתכן שדאגה יתרה זו נבעה גם מהעובדה שלא לקח אותם תחת חסותו אלא החזיר אותם למלך סדום, ובגלל זה המשיכו לחטוא ולהדרדר עד שנגזר דינם למוות. ובאמת חז"ל במסכת נדרים (לב.) באו בתרעומת על כך.

ג. אברהם נשא אשה שלא היתה מזרעו של תרח, את הגר המצרית, ואדרבא היתה מזרעו של חם, הפחות שבבני נח, שרובצת עליו ועל זרעו קללת ארור ועבד עבדים. אולי הסיבה למוכנותו של אברהם לשאת את הגר היא, כיוון שאברהם הרגיש חיבור אל שאר האנושות, ואפילו לזרע פחות כמו זרעו של חם.

יתכן שישנה סיבה נוספת והיא: הרצון לחנך את זרעו, שאפילו לזרע חם יש צלם אלקים וגם בהם יש ניצוצות של טוב [כמובן שלבני ישראל נאסר להתחתן עם אומות העולם]. יצחק ויעקב התחתנו דוקא עם נשים מזרעו של תרח שהיה מזרעו של שם.

ד. הקב"ה שינה את שמו של אברם לאברהם, שמשמעותו "אב המון גוים נתתיך" (יז,ה). כלומר, שליחותו של אברהם ושל העם היוצא מחלציו היא אל כלל האנושות, ולכן אברהם חשב שגם אליעזר או ישמעאל יוכלו להמשיך את דרכו כיוון שהבשורה שלו היא לכל העולם, וחידש לו הקב"ה שהחינוך לכל העולם יהיה דוקא על ידי עם שמיוחד משאר העולם גם מבחינה גזעית, והוא יצא דוקא מתרח שדרכו עבר הסגולה.