קידוש ה' של הכהנים

קידוש ה' של הכהנים

"ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל" (כב,לב).

וזו לשון הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ה הל' א') "כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל...".

נלע"ד בעזה"י להסביר, על פי דברי הרמב"ם שם בהל' יא', מדוע מצוה זו נאמרה דוקא בפרשת אמור בחלקה הראשון העוסק במצוות הכהנים ובקרבנות ולא בפרשת קדושים, שלכאורה שם מקומה כציווי לכל בני ישראל ולא רק לכהנים.

וזו לשונו "ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם. והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו

בשבילם ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את ה'... הכל לפי גודלו של החכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות... ונושא ונותן באמונה... עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה'...".

מכיון שהכהנים הם נציגיו של הקב"ה, הן בעבודת ביהמ"ק והן בלימוד התורה לעם ישראל שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג,י), והם היוו את השכבה הרוחנית העליונה בעם ישראל, לכן מצוות אלו של קידוש שם ה' וח"ו איסור חילולו מוטלות עליהם יותר מאשר שאר עם ישראל, ואם יתנהגו בנחת עם הבריות וישאו ויתנו באמונה יקדשו שם שמים יותר מאשר יהודי אחר, וכן אם ח"ו יתנהגו לא בנחת רוח וכו' יגרמו לחילול שם ה', לכן הסמיכה התורה מצווה זו לדיני הכהנים והקרבנות.

אמנם, מכיון שמצוה זו שייכת לכל עם ישראל, לא כתבה התורה מצוה זו בתחילת פרשת אמור כחלק ממצוות הכהנים, אלא רק בהמשך הפרשה, בסמיכות לחלק מדיני הקרבנות המוטלים על הכהנים.