ביוה"כ הקטורת דקה מן הדקה

ביוה"כ הקטורת דקה מן הדקה

"ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת" (טז,יב).

וזו לשון רש"י "דקה - מה תלמוד לומר דקה, והלא כל הקטורת דקה היא, שנאמר ושחקת ממנה הדק, אלא שתהא דקה מן הדקה, שמערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת (יומא מו)".

מדוע ביום הכפורים הקטורת צריכה להיות דקה מן הדקה? [טעמי תורה נשגבים מבינתנו ואנו רק מנסים לקרבם אל שכלנו].

על מנת להבין זאת, צריכים אנו לנסות להבין מדוע הקטורת צריכה להיות שחוקה היטב גם במשך כל ימות השנה,

וכן להבין, מהי מהותו המיוחדת של יום הכפורים.

ענינה של הקטורת הוא אחדות

רש"י בספר שמות (ל,לד) כתב על החלבנה, אחד מסממני הקטורת כך: "בשם שריחו רע… ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניתנו ותפלתנו את פושעי ישראל שיהו נמנין עמנו". הוסיפו חז"ל במסכת כריתות (ו) ואמרו "ואם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה".

למדנו מדברים אלו, שהקשר בין כל חלקי הצבו"ר הישראלי, הצדיקים, הבינונים והרשעים הוא קשר של חיים, ואי אפשר לנתק את הרשעים מעם ישראל. וכמו שאם אדם מחסר אחד מסממני הקטורת, ואפילו אם מנסה לחסר את החלבנה, חייב מיתה, כך גם המנסה לנתק חלקים מעם ישראל חייב מיתה, כיון שבלעדיהם אין לעם ישראל חיים, אלא עלינו לנסות להחזיר את עצמנו ואותם בתשובה.

אמר על כך ר' יונתן אייבשיץ בספרו "יערות דבש", כאשר בעם ישראל ישנם אנשים שמגלחים זקנם בתער נחשב כאילו גם לשלומי אמוני ישראל יש רק חצי זקן.

בדרך אגב נוסיף ונאמר מדוע מצד אחד קראו לרשעים בושם (רש"י שם) ומצד שני ריחם רע, כיון שאמנם מצד מעשיהם ריחם רע אבל במהותם טובים הם [יש מצבים מעטים (רמח"ל) שאדם מנתק עצמו מכלל ישראל ואין לו חלק לעולם הבא ואכמ"ל].

נלע"ד בעזה"י שישנו רמז נוסף בקטורת המגלה שתכונת הקטורת קשורה לענין האחדות והוא: יש בקטורת אחד עשר סמנים כנגד אחד עשר שבטים, והשבט הנוסף הוא שבט לוי, אשר הוא זה שמקטיר את הקטורת [עיין מה שכתבנו על כך בפרשת נשא].

שחיקת הקטורת מסמלת אחדות

כיון שאחד עשר סממני הקטורת מסמלים את חלקי עם ישראל השונים, ערבובם יחד של כל סממני הקטורת מסמלים בעצם את החיבור של כל חלקי העם. על מנת שכל הסממנים יוכלו להתחבר האחד עם השני צריך לשחוק את הסממנים היטב.

כאשר הסממנים שחוקים - פחות מזהים כל גרגיר לאיזה סממן הוא שייך, וכן על ידי שהם נהפכים לגרגירים דקים הם מתחברים אחד עם השני. לצורך המחשה: גרגירי הקמח הדקיקים מתחברים האחד עם השני לרוב דקותם, לעומת גרגירי מלח בישול.

וכמו שאת שסממני הקטורת צריך לשחוק על מנת שיוכלו להתחבר האחד עם השני, כך גם צריך לשחוק, להכניע ולשבר את השפעת הגוף על כל יהודי ויהודי ועל ידי כך יוכל להתחבר עם שאר עם ישראל. כאשר הגוף של היהודי משפיע על התנהגותו, מרגיש הוא מאוים מהשני, הוא חש כלפיו קנאה, כאילו השני לוקח את פרנסתו וכבודו. כאשר הגוף משפיע, התאוות מתחזקות וכל אחד דואג לעצמו למילוי תאוותיו.

אצל מרע"ה באה לידי ביטוי התכונה ההפוכה בשיאה. מרע"ה היה מזוכך כמעט לגמרי מכל השפעות הגוף: ארבעים יום לא אכל ולא שתה [שלש פעמים], פרש מאשתו, היה מדבר פה אל פה עם הקב"ה בנבואה וכו', ועליו נאמר "ותחסרהו מעט מאלקים"(ראש השנה כה:), ובהתאם לזיכוך זה של החומר כך היה מרע"ה אוהב ודבוק אל כל אחד ואחד מישראל, כמו שמצאנו שהיה מוכן למסור נפשו עליהם מספר רב של פעמים ואפילו אמר "אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך" (שמות לב,לב).

מרע"ה זכה להוריד את התורה על כל פרושיה לפי נשמתו של כל יהודי ויהודי [עיין רמח"ל "דרך עץ החיים", שיש ששים ריבוא פירושים בהתאם לששים ריבוא נשמות ישראל], וכפי שלימדונו חכמינו, שמרע"ה כלל את כל נשמות עם ישראל.

רמז נוסף בשחיקת הקטורת: השחיקה הורסת את המעטה החיצוני, את הקליפה של הגרגיר ומגלה את פנימיותו, כך גם בעם ישראל, אם נשחוק ונשבר את מעטה החיצוניות מעל כל יהודי ויהודי ונגלה את פנימיותו, אזי כל היהודים יתחברו האחד עם השני, כיון שפנימיותם דומה.

יום הכפורים - יום של אחדות

נלע"ד בעזה"י שענינו של יום הכפורים הוא אחדותם של ישראל מצד פנימיותם. ופנימיותם של ישראל היא הנשמה האחת המחיה את כל נשמות עם ישראל. דוגמא לדבר: כל ענפי העץ יונקים מאותו שורש וכולם צמחו ממנו ולכן תכונות היסוד של כל הענפים דומות. ענפים של תפוח שונים מענפים של אגס.

מכיון שביום הכפורים אנו מסירים מעלינו את תאוות הגוף ורצונותיו על ידי חמשת העינויים, וכן נותנים דרור וכח לנשמתנו על ידי תפילה ותשובה ממילא אנחנו מרגישים יותר את הנשמה ובעקבות כך יותר מאוחדים ויותר מחוברים אחד אל השני, שהרי רק הגוף מפריד בין יהודי ליהודי, לעומת הנשמה שהיא אחת ומשותפת לכולם.

ביום הזה, שכל כולו הוא גילוי פנימיותם של ישראל השטן לא שולט (נדרים לב: ובר"ן שם), וכל התנהגותנו היא כשל מלאכי השרת. אנו מנותקים ממאסרי הגוף ומנסים לחיות רק על פי טבעה ורצונותיה של הנשמה. היצה"ר הוא זה שמביא את הקנאה, התאווה והכבוד אשר יוצרים את הניכור והחוסר אחדות בין יהודי ליהודי, וביום הזה יצה"ר לא שולט.

כמו כן, כל יהודי מעם ישראל קווה והתפלל שימחלו עוונות כל עם ישראל, שהרי יום הכפורים אינו כפרה לאדם פרטי כמו קרבן החטאת והאשם אלא זהו יום של סליחה ומחילה לכל עם ישראל.

בזמן שביהמ"ק היה קיים, גם עבודת יום הכפורים בבית המקדש יצרה אצל עם ישראל תחושת אחדות. עיניהם של כל היהודים היו נשואות לאדם אחד - הכהן הגדול; למקום אחד - בית המקדש; לעבודה אחת משותפת לכולם ולא לקרבן פרטי של כל אחד ואחד.

ביוה"כ הקטורת דקה מן הדקה

כעת, מובן מדוע ביום הכפורים הקטורת צריכה להיות דקה מן הדקה, על מנת שכל הגרגירים יהיו דבוקים אחד לשני ביתר שאת וגם על מנת שקשה יהיה לזהות את מקורו של כל גרגיר וגרגיר, וכל הקטורת תראה כדבר אחד, כמו מצבו של עם ישראל ביום הכפורים, שכולו מקשה אחת.