"כל העם"

"כל העם"

לאחר שמרע"ה ובני ישראל גמרו את חנוכת המשכן והקריבו את הקרבנות כתוב "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם, וירא כבוד ה' אל כל העם…וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם" (ט,כג-כד).

 מדוע התורה מדגישה וכופלת את העובדה ש"כל העם" ראה?

תשובה: כיון שבפעם הזאת היה צורך שכל עם ישראל יראה את כבוד ה', גם הצדיקים וגם אלה שאינם צדיקים. יובן בעזה"י על פי רש"י ד"ה "ויצאו ויברכו" - "והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה, משה רבנו כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל". כלומר,

השראת השכינה במשכן הוותה הוכחה לכך, שהקב"ה מחל לבני ישראל על עוון העגל.

 ואם השכינה היתה מתגלית רק לצדיקים כמו משה ואהרון ושבעים הזקנים, היו בני ישראל חושבים שרק לצדיקים כיפר הקב"ה ולא לשאר העם, וזה אומר שה' כיפר לישראל לא משום הפנימיות שלהם שהיא המשותפת לכל המון עם ישראל, אלא משום הבחירה החופשית - המצוות והמעשים הטובים בלבד, ולכן כיפר רק לצדיקים.

משום כך נגלה כבוד ה' לכל העם ואפילו לאלה שאינם צדיקים, ללמדם שהקב"ה כיפר לכולם, ואפילו להם, ולא יתיאשו מחטא העגל ויאמרו שאין להם תקוה לתקן דרכם. וכן ללמדנו, שה' כיפר לישראל משום מעלתם הפנימית, הנשמה הטהורה שיש בקרבם, שהיא לא חטאה ורוצה רק לעשות רצון ה'.