ימי המילואים

ימי המילואים

הכנה שבועית

חציה השני של פרשתנו עוסק בשבעת ימי המילואים, שהם שבעה ימים של הכנה לקראת היום השמיני [ר"ח ניסן] שבו תשרה שכינה במשכן.

מדוע צריך היה דוקא שבעה ימים? נלע"ד בעזה"י להסביר שכיוון שהשכינה תשרה בכל שבעת ימי השבוע היה צורך בהכנה לכל יום ויום מימות השבוע. כל יום של הכנה בשבעת ימי המילואים היה הכנה לאותו יום בשבוע שתשרה בו שכינה בעתיד.

דם ושמן

על מנת לקדש את המשכן השתמשו בשני חומרים: דם ושמן [הזאה ומשיחה]. השימוש בהם בא לרמוז, שעל מנת שתשרה שכינה צריך שני

תנאים יסודיים:

א. דם - מסמל את המעשים הגשמיים, שכן הדם הוא הגורם לתנועה לפי שבו תלויה הנפש.

ב. שמן - מסמל את החכמה ואת הרוחניות, כמו במנורה ובחנוכיה.

המסר המשותף העולה משילוב שני חומרים אלו בהקדשת המשכן הוא, שצריך לעשות בדיוק את רצון ה' בפועל, במעשים, ולא להסתפק בכך שכוונותי הם טהורות ובלב אני אוהב את הקב"ה [שמן בלי דם]. מסר נוסף: צריך שהמצוות ובמיוחד הקרבת הקרבנות, לא יקויימו כמצוות אנשים מלומדה, כגוף בלא נשמה. הקרבת הקורבנות צריכה להעשות עם כוונה ומחשבה. בהקרבת הקורבנות ובקיום המצוות צריך להפעיל הרבה חכמה [רמוז בשמן].

הכוונה הנדרשת בהקרבת הקורבנות אינה רק מחשבה על קיום מצות ה' אלא גם מחשבה על כוונות עמוקות, כפי שמתואר בספר דעת תבונות לרמח"ל סעיף קס' שמסביר חלק מהכוונות שהיו הכהנים צריכים לכוון בשעת עבודתם.

"אש אוכלתם"

חז"ל אומרים (סוטה י"ז), "דריש ר"ע, איש ואשה זכו שכינה בניהם, לא זכו אש אוכלתם".

גם במשכן וגם בין איש לאשתו שורה השכינה, זו שכינה כללית וזו שכינה פרטית. ניתן ללמוד מהאחת על השניה כיצד עלינו להכין את עצמנו לקראת השראת השכינה. כשם שיש שבעה ימי מילואים כך יש שבעה ימי חופה, שהם שבוע של הכנה לקראת החיים בעתיד, לקראת השראת השכינה בין שני בני הזוג. לכן צריך שבעה ימים שיהיו ללא עבודה, ימים רק של שמחה, של השראת השכינה ששורה רק מתוך שמחה.

כמו במעשה הקרבנות כך גם בבנין הבית הפרטי צריך לעשות מעשים ולהשקיע בבנין הקשר [דם], וצריך גם לפעול בחכמה [שמן]–"חכמת נשים בנתה ביתה", על פי הדרך שהתוו לנו חז"ל.

כמו כן חז"ל אומרים, שכאשר איש ואשה לא זכו אש אוכלתם, אש של שנאה. אותו דבר קיים בבית המקדש, שכאשר ישראל לא זכו אש אכלה את שני בתי המקדש, כיון שהשכינה היא גם אור וגם אש. ויה"ר שנזכה שיבנה הבית השלישי במהרה בימינו.