תרומה או ציווי

לכאורה קשה, שמתחילת הפסוק ["אשר צוה ה'"] משמע, שהיה ציווי של הקב"ה להביא תרומה, וכך גם משמע מסוף הפסוקים הנ"ל ["צוה ה'"], אבל מצד שני כתוב "נדיב לבו", דהיינו שהכל בא בנדבה ולא מתוך צווי?

נלע"ד בעזה"י שאת שאלה זו התכוון רש"י לתרץ בכתבו על המילים "זה הדבר אשר צוה ה'" כך: "לי לומר לכם". כלומר, שהקב"ה צוה את מרע"ה לומר לבני ישראל שרק מי שרוצה להביא תרומה ל-ה' יביא נדבה ולא על ידי כפיה. או כדברי שפתי חכמים, שהקב"ה צווה את משה לומר לבני ישראל בהקהל [הפסוק הראשון] ולא כשאר אמירותיו שלא נאמרו בהקהל. כך או כך, הציווי לא מתיחס לתרומה למשכן אלא לאמירה של מרע"ה.

הבאת החומרים - נדבה, עשיית המשכן וכליו - חובה

ומה שכתוב בסוף הפסוקים הנ"ל "כל אשר צוה ה'", אין הכוונה ציווי להבאת התרומה, אלא ציווי לעשיית המשכן והכלים המופיעים מיד בפסוק שאחרי הפסוק הנ"ל "את המשכן את אהלו וגו'". כלומר, הבאת החומרים זו נדבה, אבל עשיית המשכן והכלים זהו ציווי.

על פי חלוקה זו יובנו עוד פסוקים שלכאורה מערבבים בין נדבה לציווי. "כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות ביד משה..." (לה,כט), שכוונת התורה במילים "המלאכה אשר צוה ה'" היא לעשיית המשכן והכלים. ופסוק נוסף "לכל אשר צוה ה'" (לו,א), שכוונת התורה למלאכת עשיית המשכן.

תרומה כתיקון לחטא העגל

אולי הסיבה לחלוקה בין תרומת החומרים לבין הציווי על עשית המשכן היא על מנת לתקן שני קלקולים שהיו בחטא העגל. תרומת החומרים תיקנה קלקול אחד, והציווי על עשית הכלים תיקן קלקול אחר. ולכן לא נעשו שני הדברים בהתנדבות או בציווי.

קלקול ראשון: במעשה העגל חטאו בני ישראל ונדבו זהב מרצונם החופשי לעשית העגל. ולכן באה הנדבה למשכן וכליו, ודוקא מרצונם החופשי,על מנת לתקן את חטאם במעשה העגל, ולהראות שהינם אוהבים את הקב"ה וממלאים את רצונו מתוך רצון ולא מתוך כפיה של ציווי ופחד מעונש. שהרי לא יתכן שעבודת ה' תהיה פחותה מהעבודה לעגל, שלעגל הביאו מתוך רצון ולמשכן יביאו מתוך ציווי.

נלע"ד בעזה"י שזו כוונת מדרש שמות רבה סוף פרק מ"ח וזו לשונו: "הביאו חח ונזם וטבעת... (לה,כב) - כשעשו את העגל אמר הקב"ה למשה ועתה הניחה לי וגו', אמר לו [מרע"ה] בדוק אותן שיעשו את המשכן, מה כתוב באותה קלקלה פרקו נזמי זהב ומה הביאו נזמים, וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה...".

שתיקון חטא העגל לא היה רק על ידי עצם הבאת התכשיטים, אלא גם באופן שהביאו אותם למרע"ה, בנדבה ולא בכפיה.

למשכן תרמו בהתלהבות יותר גדולה מאשר לעגל

ובאמת בפרשתנו אנו מוצאים כיצד בני ישראל בהתלהבות גדולה וברוח התנדבות תרמו למשכן עשרת מונים מאשר "תרמו" לעשית העגל. להלן מספר הבדלים:

הבדל א - בעגל כתוב "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם" (לב,ג), דהיינו רק נזמים שבאף, אבל בתרומת המשכן בני ישראל הביאו "חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב... תכלת וארגמן... כסף ונחשת... עצי שטים..." (לה,כב-כד).

הבדל ב - בעגל, העם תרם כמות מוגבלת של זהב, לעומת תרומת המשכן שכתוב בה "מרבים העם להביא, מדי העבדה למלאכה" (לו,ה).

הבדל ג - לעגל נידבו רק שלשת אלפים מבני ישראל ואילו למשכן נידבו כל בני ישראל, כמו שחז"ל דייקו במדרש על הפסוק "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה" (לה,כ), להיכן יצאו? יצאו לנדב למשכן, כמו שהפסוקים בהמשך מתארים.

 עשיית רצון ה' המדויק כתיקון לחטא העגל

קלקול שני: עשיית המשכן וכליו, לעומת תרומת החומרים שמהם הם עשויים, צריכה להעשות דוקא מתוך ציווי מדויק של הקב"ה, על מנת לתקן פגם אחר בחטא העגל. בעגל חטאו ורצו לעבוד את הקב"ה על פי שכלם האנושי ולא על פי הציווי של הקב"ה [שיטת הכוזרי, עיין במאמר "יסוד חטא העגל לפי הכוזרי" בפרשת כי תשא], ובעשיית המשכן הם עשו זאת משום ש-ה' ציוה, וכך התחנכו לפעול על פי ציווי של הקב"ה ולא על פי שכלם.