הסכם דו צדדי

הסכם דו צדדי

"ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת... השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ... כי לא תשחוה לאל אחר... ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן..." (לד,י-יז).

פסוקים אלו נאמרו מיד לאחר חטא העגל ותפילותיו של מרע"ה, ובהן ישנה אזהרה חוזרת לא לעבוד עבודה זרה ולא להתקרב לעובדי עבודה זרה.

צריך להבין מדוע הסמיכה התורה פרשה זו לחטא העגל ולתפילותיו של מרע"ה?

נלע"ד בעזה"י לבאר הדברים על פי דברי רש"י על הפסוק הקודם לפסוקינו, שבו מרע"ה מבקש מהקב"ה "וסלחת... ונחלתנו" (לד,ט), וזו לשון רש"י "ונחלתנו - ותתננו לך לנחלה מיוחדת זו, שהיא בקשת ונפלינו אני ועמך שלא תשרה שכינתך על האומות עובדי כוכבים".

הקב"ה שמע תפילתו של מרע"ה ככתוב בפסוק י' "ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת...", וזו לשון רש"י "כורת ברית - על זאת; אעשה נפלאות - לשון ונפלינו, שתהיו מובדלים בזו מכל האומות עובדי כוכבים שלא תשרה שכינתי עליהם".

כעת מובנת מאד סמיכות הענינים. הקב"ה אומר למרע"ה: אני מקבל את בקשתך, אבל בהתאם לכך, אני גם מבקש ממכם ביתר תוקף לא לכרות ברית לעבודה זרה ולעובדיה. וכשם שאני לא כורת ברית עם עמים אחרים, כך גם אתם לא תכרתו ברית עם עבודה זרה. כלומר, הסיבה לחזרה על האזהרה לא לעבוד עבודה זרה היא משום שאזהרה זו מקבלת כעת משנה תוקף.