"אבני זכרון" - זכרון למי?

"אבני זכרון" - זכרון [ישראל]מי?
"ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל, ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון" (כח,יב).
וזו לשון רש"י "לזכרון - שיהא רואה הקב"ה את השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם".
למי הכוונה במילים "בני ישראל"? האם הכוונה לעם ישראל, כמו כמעט בכל מקום אחר, כגון בתחילת הפרשה "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן… מאת בני ישראל", או לא?
בני יעקב נזכרים לפני הקב"ה
התשובה לשאלה זו טמונה בדברי רש"י הנ"ל במילים "ויזכור צדקתם". כלומר, מדובר בפסוקים אלו על שנים עשר בניו הצדיקים של יעקב אבינו [ישראל] ולא על עם ישראל, כיון שבעם ישראל יש גם רשעים וחוטאים.
לפי דברינו אלה, זהו גם הבאור בפסוקים אחרים בפרשיה זו כגון "ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל" (כח,ט); וכן בפסוק יא' "על שמות בני ישראל"; וכן בפסוק כט' "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו". בכל הפסוקים הללו הכוונה לבני יעקב ולא לעם ישראל.
ואכן דברי רש"י מוכרחים בפסוק, שהרי כתוב "שמות בני ישראל", ואי אפשר לפרש שהכוונה לשמות עם ישראל, אלא בודאי הכוונה לשמות של אנשים מסוימים, דהיינו לשמות של בני יעקב.
זכרון בשביל בני ישראל
מהדיוק מהמילה "שמות" אפשר לפרש אחרת את פסוק יב' המצוטט בתחילת דברינו. והכלל הוא: בכל מקום שכתוב "שמות בני ישראל" הכוונה לשמות של בני יעקב, וכמו בפסוק הראשון בספר שמות, ובכל מקום שכתוב בפרשות אלו "בני ישראל" הכוונה לעם ישראל. וכך הוא באור הפסוק "אבני זכרון לבני ישראל": השמות שחקוקים על האבנים שעל כתפות האפוד יהיו זכרון, בשביל עם ישראל, שהקב"ה יזכור את צִדקותם של בני יעקב וירחם על עם ישראל. כפרוש זה משמע מתרגום יונתן בן עוזיאל וזו לשונו "מרגליית מדכרן זכותא לבני ישראל", [אבנים טובות שמזכירות זכות לבני ישראל].
גם מה שכתוב בסוף ענין החושן "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד" (כח,ל), הכוונה לעם ישראל ולא לבני יעקב, ו"משפט בני ישראל" הוא כינוי לחושן המשפט, המראה לעם ישראל כיצד לנהוג, כמו שופט (עיין רש"י).
עם ישראל כלול בשבטים
דבר נפלא הוא, שגם בני יעקב וגם עם ישראל מכונים באותו כינוי - "בני ישראל". זאת כיון שבאמת כל האנשים הפרטיים בשבט ראובן כלולים באותה נשמה של ראובן בנו של יעקב, וכן בשבט שמעון ובשאר השבטים. וכולם יחד כלולים בנשמתו של יעקב אבינו ע"ה.
זו גם הסיבה שזכותם של בני יעקב עומדת לצאצאיהם, לשנים עשר השבטים. כיון שבעצם הנשמה של כל אנשי השבט היא הנשמה של ראש השבט, אלא שבראש השבט היא באה לידי ביטוי בצורה מתוקנת יותר, עקב בחירתו החופשית המתוקנת. וכאשר אהרן נכנס לתוך הקודש הוא מזכיר לקב"ה שלמרות שעם ישראל חוטא, הנשמה שלו, הפנימיות שלו, טהורה ונקיה ללא רבב, כפי שהיא התגלתה בראשי השבטים. ולכן מזכירים את ראשי השבטים.
זכרון לאהרן של מי הוא שליח
נלע"ד בעזה"י תועלת נוספת שהיתה בנשיאת אהרן את שמות בני ישראל החקוקים גם באבני הזכרון על כתפות האפוד וגם על חושן המשפט. והיא על מנת שאהרן יזכור תמיד שהוא לא נכנס בתור אהרון הפרטי לתוך הקודש פנימה, אלא הוא שליח של כל עם ישראל, וכל כוחו נובע מהיותו חלק מעם ישראל ושליח שלהם. אם אהרן היה שוכח זאת בהיותו בקודש הקודשים אפילו לרגע קט היה נשרף, כיון שמצד עצמו אין הוא ראוי לעמוד במקום קדוש כזה. ואכן לתפקיד זה מתאים אהרן הכהן שהיה אוהב את עם ישראל מאד, והיה מרגיש מחובר וקשור אל כל יהודי.
ואולי זו היא כוונת הפסוק באומרו "אבני זכרון לבני ישראל", שהאבנים היו מזכירות לאהרן את עם ישראל, שהוא שלוחם וכל כוחו נובע מהם [פרוש שלישי למילים אלו].