הקדוש יותר עשוי מהיקר יותר

הקדוש יותר עשוי מהיקר יותר

צריך להבין, מדוע המשכן היה עשוי מחומרים יקרים וחשובים בעיני בני אדם דוקא, ולא מחומרים פשוטים? הרי אם עיקר המשכן זו הקדושה והטהרה, מדוע המקום והכלים הקדושים ביותר עשויים מזהב, הקדושים פחות – מכסף, והפחותים ביותר - מנחושת?

לדוגמא: האדנים שהיו בחצר המשכן עשויים נחושת, וכן מזבח העולה שהיה מונח בתוך החצר, ואילו המשכן עצמו היה מצופה זהב ואדניו היו עשויים מכסף וכל כליו היו עשויים מזהב או מצופים זהב. ואם כן, רואים אנו, שככל שהדבר קדוש יותר כך גם החומר שממנו הוא עשוי יותר יקר ויותר חשוב בעיני בני האדם, מדוע?

כמובן

שאין אנו מכירים את טעמי התורה ונסתרים הם מבינתנו, אבל בכל זאת ננסה לגעת קצת בהסברים שמיישבים את דעתנו.

הסיבה הפסיכולוגית

נלע"ד בעזה"י להסביר מבחינה פסיכולוגית. ככל שהמקום והכלים יהיו יותר מרשימים את האנשים כך ההשפעה שלהם על האנשים הרואים אותם תהיה יותר גדולה. הדבר ברור, שאנשים מקשיבים ומקבלים יותר את דבריו של אדם הלבוש בכבוד והדר ועושה רושם של אדם מיוחד מאשר דבריו של אדם שלא עושה רושם מכובד, וכדבריו של ר' יוחנן שקרא לבגדיו "מכבדיו" (שבת קיג:), כיון שבגדיו כיבדו אותו ושיוו לו מעמד מכובד ומיוחד בעיני הצבור.

כיון שהמשכן וכליו היו עשויים מחומרים יקרים וחשובים, הם עשו על רואיהם רושם מיוחד ונתנו הרגשה של כבוד והוד, וכך כל הרואים היו מתרשמים ונכנסים למקום בחרדת קודש. וזו לשון ספר החינוך "וכל ענין ההגדלה בו כדי שיכניס האדם בלבו כשיראהו מורא וענוה... עם היותי מאמין באמת כי יש למקובלים בענינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים. ואולם גם אנחנו נכתב הנראה כפשוטן של דברים, והכל לשם שמים" (מצוה צח).

שימוש האנשים מגלה על מהות רוחנית

נלע"ד בעזה"י לבאר סיבת הדבר באופן אחר על פי המדרש בשמו"ר (פרשה ב), שמסביר מדוע הקב"ה התגלה אל מרע"ה דוקא מתוך הסנה. במדרש זה ישנן מספר דעות, כאשר בכל הדעות מופיע קשר ודמיון גשמי בין הסנה לבין עם ישראל.

וזו לשון המהר"ל בביאורו למדרש זה "לכך נגלה הקב"ה בדבר שיש לו התיחסות ודמיון אל ישראל, כי הדברים אשר משמשים ענין אחד בעולם הם קרובים זה לזה..." (פרק כג,עמ' קא). כלומר, השימוש הגשמי של הדבר על ידי בני אדם, וכן המטרה שלשמה הדבר נועד מגלים על המהות הרוחנית שלו, וכאשר יש דברים בעלי דמיון בשמוש הגשמי שלהם ובתפקידם בעולם, מתגלה שהם קרובים זה לזה במהות הרוחנית.

כעת ניגש להסבר הענין. ישנו כלל מפורסם והגיוני שמגדיר את היוקר והחשיבות של דבר, והוא: ככל שהדבר נדיר יותר בטבע וקשה יותר להשיגו כך גם חשיבותו בעיני האנשים גדולה יותר. לדוגמא: האויר הוא הנפוץ ביותר ולכן הוא לא שווה כלום, אחריו המים והאדמה, אחריהם האבנים והעצים, אחריהם המתכות, הנחושת והכסף, והזהב שהוא הנדיר ביותר מביניהן ואחריהם היהלומים לסוגיהם השונים. ככל שהחומר חשוב יותר בעיני אנשים ויקר יותר כך הוא משמש אותם למטרות נעלות ומיוחדות יותר.

למשכן וכליו ראוי זהב

לפי דברי המהר"ל שהבאנו אפשר לומר כך: כיון שהשימוש בזהב ובכסף, כל אחד לפי מדרגתו, הוא לדברים מיוחדים וחשובים, כגון לתכשיטים, ולא לדברים פשוטים, כך גם צריך להיות בתחום הרוחני, שלדברים רוחניים מיוחדים וחשובים כגון המשכן וכליו, שמטרתם השראת השכינה, ישתמשו במתכות יקרות וחשובות יותר.

כיון שגם המשכן וגם הזהב והכסף משמשים לדברים מיוחדים, יש למשכן ולמתכות המיוחדות מהות רוחנית דומה. לעומת המשכן, לדברים רוחניים יותר פשוטים כגון חצר המשכן ויתדות החצר וכו' ישתמשו במתכות פחות חשובות כגון נחושת. וכן לדברים רוחניים יותר "פשוטים" ויום-יומיים כגון ציצית ותפילין ישתמשו בחוטים ובעור וכו'.

אף על פי שיהלומים מיוחדים יותר מזהב ומכסף, כנראה שיש ענין מיוחד במתכות. עיין על כך בספרו של הרב יעקב אריאל שליט"א על התורה.