פרשת תרומה:

תרומה "לשמה"

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה,ב-ח).

מדוע הקב"ה מספר לבני ישראל על מטרת התרומה רק בפסוק ח', דהיינו, רק לאחר שמתוארת כל התרומה הנדרשת?

נלע"ד בעזה"י להסביר את סיבת הדבר כך: לפי מדרגתו של משכן ה', היה המשכן צריך להעשות מתרומות שניתנו לשם שמים בצורה השלמה ביותר, ואם היה הקב"ה מגלה מתחילה שמטרת התרומות הינה לצורך המשכן היה זה פוגם בכוונת ה"לשמה".

מדוע הגילוי של מטרת התרומה פוגם בכוונת ה"לשמה"?

א

- כאשר אדם לא יודע מה היא המטרה והוא תורם רק בגלל שהקב"ה ציוה ואפילו אם לא יעשו בזה כלום, זהו לשם שמים ממש.

ב - מהמילים "ויקחו לי תרומה" משמע, שהתרומות יהיו באוצר המשכן ובני ישראל לא יהנו מהם כלל, ואילו מהמשכן, בני ישראל נהנים, כיון שיש דרכו השראת שכינה וכבוד לבני ישראל. ולכן, אם בני ישראל יתרמו לצורך המשכן, עלולה להתגנב מחשבה ללבם, שהם מרוויחים מתרומה זו וישמחו על כך, וממילא לא תהיה תרומתם לשם שמים בלבד.

למרות שבסוף דברי מרע"ה אל בני ישראל נודע להם שהתרומה היא לצורך המשכן, אבל מכל מקום ברגעים הראשונים של דבריו לא ידעו את מטרת התרומה ואף על פי כן החליטו בלבם לתרום משום שכך ציווה ה'.