את מי העבד אוהב יותר

את מי

"ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני, את אשתי ואת בני לא אצא חפשי" (כא,ה).

צריך להבין מדוע בסדר הכתיבה בפסוק, האדון מופיע קודם, ורק אחריו מופיעה אשתו של העבד, ורק לבסוף מופיעים בניו, הרי אדם בדרך כלל אוהב את בניו יותר מכל דבר אחר?!

אפשר להסביר שהפסוקים הולכים בסדר עולה. העבד אוהב את אדונו, יותר מכך את אשתו ועוד יותר את בניו, ולכן הוא רוצה להמשיך לעבוד את אדונו.

אך נלע"ד בעזה"י שיותר מסתבר לומר לפי סדר הפסוק שהעבד אוהב יותר את אדונו, פחות מכך את אשתו ופחות מכך את בניו, כפי שנבאר כעת:

אם העבד אוהב את אדונו, בודאי שזו אהבה שמתבססת על רעות ועל הערכה של העבד כלפי האדון. אם כך, נראה שהאדון מקיים את ציווי התורה ומתיחס בכבוד לעבדו ודואג לכל צרכיו. לעומת זאת, אהבתו של העבד כלפי אשתו, השפחה הנוכרית, בודאי מבוססת על ההנאה של העבד ולא על רעות אמיתית, כיון שהיא גויה ויש ביניהם הבדלים עצומים, וק"ו אם יש לעבד אשה יהודיה, בודאי שלא ירגיש קשר נפשי חזק לאשתו הנוכריה.

אמנם, אהבתו לאשתו השפחה גדולה יותר מאשר לילדיו שנולדו לו מהשפחה, שהרי הם נחשבים עבדים, אינם מיוחסים אליו, ואינם נחשבים כיהודים אלא כרכושו של האדון, ולא רק שלא נאמר עליהם "ברא כרעא דאבוה" [בן יהודי ממשיך את מציאותו של אביו במידה מסוימת גם לאחר מותו של האב], כמו לילדים מאשה יהודיה, אלא הם גם לא נותנים לו שום תועלת כיון שהם שייכים לאדונו, לעומת אשתו שהיא נותנת לו תועלת.

כעת מובן הסדר בפסוק. האדון מופיע תחילה כיוון שהעבד אוהב אותו יותר מכל, אחריו מופיעה אשת העבד, ורק לבסוף הבנים.