פסילי אלילים - חיצוניות

פסילי אלילים - חיצוניות

"...אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. מזבח אדמה תעשה לי" (כ,כ-כא).

אף על פי שהמזבח היה עשוי מנחושת קוראת לו התורה "מזבח אדמה", או משום שהוא צריך להיות מחובר לאדמה (מכילתא) או משום שכל חללו היה ממולא באדמה (רש"י).

צריך להבין מדוע דוקא כאן התורה קוראת לו "מזבח אדמה" לעומת מקומות אחרים (פרשות תרומה וויקהל ועוד) שבהם היא קוראת לו "מזבח העולה", והרי אין פרשה זו באה ללמד דינים אודות המשכן וכליו?

שאלה נוספת היא שאלת הגמרא בסנהדרין (ז:) "אלהי כסף ואלהי זהב אסור לעשות, ואלהי עץ מותר לעשות?!" (תרגום חופשי).

רמז לדיינים

הגמרא בסנהדרין (ז:) דורשת על דרך הרמז כך: "אמר רב אשי, אלהים הבא בשביל כסף [דיין שהעמידהו על ידי שנתן ממון למלך על כך] ואלהים הבא בשביל זהב". כהמשך לרמז של הגמרא ניתן להוסיף, שלכך כתבה התורה "מזבח אדמה" דווקא בפסוקנו, על מנת לרמוז על הדיינים [שמדובר עליהם בפסוק הקודם], שעליהם להיות בעלי ענווה גדולים כמו אדמה, ולא יתגאו על בעלי הדין, ולא יתגאו כלפי הקב"ה, ועל ידי כך יזכו לסיעתא דשמיא בדינם, ויזכו לכוון לאמת.

 העיקר - הפנימיות

על פי דברי רש"י (מכילתא) ישנה תשובה אחרת על שאלת הגמרא בסנהדרין, וזו לשונו "אלהי כסף - בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהיו של כסף, שאם שִניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלוהות; ואלהי זהב -בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה [כרובים] הרי הן לפני כאלהי זהב...". כלומר, כוונת התורה ללמדנו שאסור לשנות מציווי הקב"ה, ואם משנים, אזי אין שום קדושה ומשמעות לדבר החדש והרי הוא חשוב כפסל גמור.

לפי פרוש זה מובן מאד מדוע דיברה התורה רק על אלילי כסף וזהב, כיון שכוונתה היתה אל הכרובים העשויים זהב, וכן על עשיית כרובים מכסף שהם חשובים כאלילי כסף. לפי פרוש זה ניתן גם להסביר מדוע קראה התורה למזבח העולה "מזבח אדמה" דוקא בסמוך לפסוק על אלילי הזהב והכסף, על מנת להדגיש בפני הקורא את ההבדלים שבין הזהב הנוצץ לבין האדמה החומה והמשעממת, ולרמוז על כך שאין הקב"ה חפץ בכסף וזהב אלא במילוי רצונו.

וכך הם כלי המשכן, שיש מהם שעשויים זהב וכסף ויש מהם שממולאים באדמה, כיון שהעיקר הוא לא החומר שמרכיב אותם, ולא האם הדבר יפה בעיני בני אדם, אלא מצד האמת - האם יש בהם קדושה או לא. החומרים המרכיבים את הכלים הם פרט אחד מתוך הרבה פרטים שעל ידם תחול הקדושה בכלי על פי ציווי הקב"ה. וכל קדושתו של הכלי היא לא מצד היופי וההדר החיצוני של הזהב והכסף אלא משום שכך ציוה ה' שעל ידי זה תחול בו קדושה, וממילא לפעמים הכלים יהיו עשויים מחומרים פשוטים כגון עץ ואדמה ואבנים, והם יהיו קדושים. וזה מה שמודגש בפסוקינו, הזהב והכסף של האלילים לעומת האדמה של מזבח ה'.

אלילים ממש

ניתן לבאר על פי דרך הפשט, שבאמת מדובר על אלילי כסף וזהב ממש, ורצון ה' לומר לנו, שלא יחשוב אדם שעדיף לעשות לקב"ה פסל העשוי מזהב וכסף על מנת לכבד אותו, שכן רצון הקב"ה הוא "מזבח אדמה תעשה לי". אין רצונו בכבוד והדר חיצוני אלא במילוי דבריו, ואפילו אם מדובר רק במזבח אדמה פשוט. וזה רמוז גם בכך שהמזבח נקרא על שם הפנים שלו, אדמה, ולא על שם החומר החיצוני המרכיב אותו, הנחושת, לרמוז שהעיקר הוא הפנים, התוכן של המזבח, מילוי רצון ה' ולא החיצוניות.

הערת הרב נבנצל שליט"א – "ויש לומר, דלכן זכו החשמונאים לנס בשמן טהור ולא זכו בנס במנורת זהב".