"כל אשר אמר"

"כל אשר אמר"

"וישמע

משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר" (יח,כד).

מדוע הוסיפה התורה את המילים "כל אשר אמר", לכאורה מספיק היה לכתוב "וישמע משה לקול חתנו"?

וזו לשון המכילתא "וישמע משה לקול חתנו, ודאי - ויעש כל אשר אמר, כל אשר אמר לו חותנו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר, וישמע משה לקול חותנו, ודאי, ויעש כל אשר אמר לו אלקים".

כלומר, נחלקו התנאים למי ליחס את הפועל "אמר" – ליתרו או לאלקים.

לפי דעת ר' אלעזר מובן מדוע התורה כתבה "כל אשר אמר" ולא הסתפקה בכתוב "וישמע משה לקול חתנו", כדי לומר שמרע"ה עשה כדברי יתרו לא מפני חכמתו של יתרו ולא משום שיקול דעתו של מרע"ה, אלא מפני שכך ציווה לו הקב"ה. אבל לדעת ר' יהושע לכאורה קשה, מדוע כתבה התורה "כל אשר אמר"?

לכן, נלע"ד בעזה"י ששני התנאים סוברים, שמרע"ה שמע בקול יתרו כיון שאלקים ציווה לו לשמוע בקולו, וכמו שמשמע בפרשת דברים (א,ט-יז, עיין במה שכתבנו שם), שמרע"ה לא מזכיר שם את יתרו כלל, ומשמע מהפסוקים שכביכול היה זה רעיון של משה להקים שרי אלפים וכו', והסברנו שם, שמרע"ה לימד בכך את בני ישראל, שהוא שמע בקול יתרו לא בגלל עצם חכמתו של יתרו אלא משום שה' ציווה לו כך ויתרו רק זכה לעורר נושא זה. וכל מה שנחלקו התנאים הוא רק בפרוש הכתוב, למי הכוונה במה שכתוב "אמר".

כיצד יסביר ר' יהושע את הפסוק? נלע"ד בעזה"י לבאר שיטתו על פי דברי המכילתא על דברי יתרו. יתרו אמר למרע"ה "אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים ויכלת עמד" (יח,כג), והסבירו את דבריו במכילתא "וצוך אלקים - צא והמלך בגבורה".

כעת, הדברים מבוררים היטב גם לשיטת ר' יהושע. מרע"ה עשה ככל אשר אמר לו יתרו חותנו, כלומר, ראשית נמלך בגבורה וקיבל תשובה חיובית להצעת יתרו, ואחרי כן הקים שרי אלפים וכו'. לכן התורה הוסיפה את המילים "כל אשר אמר", כאשר הדגש במילים אלו הוא על המילה "כל", כל מה שאמר יתרו, גם לענין ההמלכות בגבורה.