פרשת בשלח: מטרת הטבעת המצרים

מטרת הטבעת המצרים

"וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'" (יד,ד).

וזו לשון רש"י "ואכבדה בפרעה - כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד".

יתכן היה להבין מפשט הפסוק "וידעו מצרים", שיש ואו החיבור, שמטרת הטבעת המצרים בים סוף כפולה: א. לגדל שמו של הקב"ה בכך שמתנקם מהרשעים. ב. ללמד את מצרים "כי אני ה'", דהיינו, שבכוחו של הקב"ה לשנות סדרי בראשית, בכך שקרע את הים כאשר בני ישראל עברו בו, וסגר

אותו כאשר המצרים עברו בו.

אמנם לענ"ד בעזה"י אין זו כוונת התורה אלא ישנה רק מטרה אחת, ולמדתי זאת מהפסוקים בהמשך הפרשה "ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו. וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו" (יד,יז-יח).

מפסוקים אלו עולה במפורש שהמצרים ידעו "כי אני ה'" על ידי כך שהקב"ה יכבד בפרעה וחילו, דהיינו יעניש את מצרים. לפי זה צריך לומר שכוונת התורה באומרה "אני ה'" היא כמו כוונתה בפרשת קדושים במספר פסוקים, וכדברי רש"י שם "אני ה' - נאמן לשלם שכר ונאמן להפרע" (יט,טז). כלומר, על ידי שהמצרים יענשו בעונש הראוי להם ויטבעו בים סוף, ידעו כל העולם שהקב"ה נאמן להפרע מהחוטאים על חטאיהם, ועל ידי כך ייראו מהקב"ה ויכבדו אותו.

ישנו דבר נוסף שעלינו להבהיר: באמת מטרת המכה היתה להנקם מהרשעים משום שכך הוא הדין, שמי שמרשיע - יענש, ועצם דבר זה גרם לקידוש שם שמים, כיוון שהאנושות ידעה על ידי כך שיש דין אמת והרשעים מקבלים את עונשם. אילו כוונת התורה הייתה, שמטרת המכה היא על מנת שידעו העולם שהקב"ה מעניש הרשעים, היה צריך להיות כתוב "למען אכבדה" [משמע מרש"י שאכבדה הוא גם במשמעות של כבוד לקב"ה, מכך שכתב "ומתכבד"] או "בעבור אכבדה" כמו שכתוב בחלק מהמכות. כמו כן, היה צריך להיות כתוב "בעבור או למען ידעו כי אני ה'".

מדיוקים אלו משמע, שקידוש שם שמים יהיה רק תוצאה ולא סיבה [עיין מה שכתבנו במאמר בפרשת וארא העוסק באות ומופת לגבי מכת הדם - לקראת סוף המאמר].

דברים אלו מדויקים מאד גם מפסוקים יז-יח. לכאורה יש בפסוקים אלו כפל, בתחילתם כתוב "ואכבדה בפרעה..." וגם בסופם כתוב "בהכבדי בפרעה...", לפי הסברנו הדברים מובנים היטב. בתחילה התורה כתבה שהקב"ה יעניש את המצרים ויטביע אותם בים סוף כיון שהם חטאו ועונש זה ראוי להם, וזה מה שכתוב בפסוק יז "ואכבדה בפרעה...". ואחר כך התורה הוסיפה שעל ידי כך שהם יענשו ידעו העולם "כי אני ה'", נאמן לשלם שכר, וזה מה שכתוב בפסוק יח "וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה".

מסתבר מאד שקדוש שם שמים הוא רק תוצאה ולא סיבה, כיוון שאם הקב"ה יעניש את הרשעים רק כדי שיתקדש שמו ולא משום שהעונש ראוי להם, אין בכך קידוש שם שמים, אלא, אדרבה, חילולו, חס ושלום, כיון שהדבר מראה שאין הקב"ה דן דין אמת. אלא ודאי שעצם העונש הוא מצד האמת וכתוצאה מכך מתקדש שם שמים.