ההפליה במכות הערוב והברד לעומת הדבר

ההפליה במכות הערוב והברד לעומת הדבר

בהפליה במכת הערוב כתוב "והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב" (ח,יח). בדומה לכך נכתב גם במכת הברד "רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד" (ט,כו). לעומת זאת, בהפליה במכת הדבר כתוב "והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר" (ט,ד).

מפשט הפסוקים, הן במכת הערוב והן במכת הברד עולה, שהחיות הרעות

כלל לא התקרבו אל מקום ישובם של בני ישראל, דהיינו ארץ גושן, ולא כפי שיתכן היה לחשוב שהחיות הסתובבו ליד בני ישראל ורק לא פגעו בהם, וכן במכת הברד, הברד לא ירד כלל במקום ישובם של בני ישראל, שהרי כתוב בשני מכות אלו שהם לא היו בארץ גושן.

לעומת מכות אלו, משמע מפשט הפסוקים שמכת הדבר היתה בארץ גושן, אלא שהמקנה של בני ישראל לא ניזוק. אולי על מנת להרוג את בהמות המצרים שהיו בארץ גושן שהיתה ארץ מרעה. אם כן, מדוע לא היה כך גם במכות הערוב והברד?

ההבדל בין המכות

נלע"ד בעזה"י לתת טעם לדבר והוא למעלתם של ישראל ולשמירה עליהם. אילו היו החיות הרעות מסתובבות ליד בני ישראל בודאי היה נגרם להם עוגמת נפש גדולה מכך, שהרי זהו דבר מפחיד ביותר לראות חיות רעות ומסוכנות שמסתובבות בקרבתך. וכן במכת הברד, היה נגרם לישראל צער גדול מאד אילו היו שומעים את הקולות החזקים והמפחידים של הברד, כמתואר במדרשים.

קולות אלו מאד הפחידו את פרעה הרשע עד אשר ביקש ממרע"ה לסלק אותם ככתוב "ורב מהית קלת אלקים וברד... הקלות יחדלון והברד לא יהיה... ויחדלו הקלות והברד... חדל והברד והקלת" (ט,כח-לד). הרי רואים אנו מפסוקים אלו, שקולות מכת הברד מאד הציקו לפרעה והוא מדגיש אותם והתורה חוזרת עליהם.

שיטת הרמב"ן ומדרשי חז"ל

חיזוק לדיוק שכתבתי מצאתי בדברי הרמב"ן (ט,יח-יט), וזו לשונו "והפליתי את ארץ גשן – שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא". כלומר, מכת הערוב לא פגעה אפילו במִצרִים שגרו בארץ גושן והיו שכניהם של היהודים. עיין שם ברמב"ן. [מה שהרמב"ן מסביר בפסוקים אלו הוא מדוע התורה הדגישה שהיתה הפליה דוקא במכות אלו ולא בשאר מכות מצרים].

יתכן שנחלקו בכך מדרשי חז"ל האם במכת הערוב והברד ניזוקו המצרים שגרו בארץ גושן. וזו לשון מדרש רבה במכת הערוב "והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן – אבל ארץ גשן שישראל יושבין בה לא היה שם ערוב שנאמר והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן. א"ר אמי כאדם שאומר לחבירו לא יטול פלוני בסריקי זו שפלוני פטרונו [אדונו] עומד עליהן" (פי"א,ג). כלומר, המילים "אשר עמי עמד עליה" בהמשך הפסוק, לא באות לצמצם את המילים "ארץ גשן" ולומר שרק היכן שישבו בפועל יהודים לא היה ערוב, אלא באות להסביר מדוע בארץ גושן לא היה ערוב, בגלל שעם ישראל אדוניה של ארץ גשן, וכדברי הרמב"ן "כי רובה של ישראל היא".

מדרש זה כתב דברים מעין אלו על מכת הברד, וזו לשונו "רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל – למה ניצלה? לפי שפטרונה עומד עליה, הדא הוא דכתיב "אשר שם בני ישראל לא היה ברד" (פי"ב,ו).

לעומת מדרש שמות רבה ניצבת דעתו של מדרש הגדול, וזו לשונו על מכת הברד "רק בארץ גשן – יכול כולה? ואפילו שכנים גויים שבתוכה לא נלקו, תלמוד לומר "רק", ואומר אשר שם בני ישראל, במקום ישראל לא ירד, במקומות אחרים ירד". לפי דעת מדרש זה, המילים "אשר שם בני ישראל" באות לצמצם את המילים "בארץ גשן", ולא להסביר מדוע לא היה ברד בארץ גושן.

מכת החושך

במכת החושך כתוב "ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם" (י,כב-כג). וזו לשון מדרש שמות רבה "בשלשת ימי אפילה נתן הקב"ה חן העם בעיני מצרים והשאילום, שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו רואין בהם כלי כסף וכלי זהב ושמלות, אם היו אומרים אין לנו להשאיל לכם [כאשר רצו ישראל לצאת ממצרים וביקשו משכניהם] והיו ישראל אומרים להם הרי הוא במקום פלוני... הדא הוא דכתיב: ולכל בני ישראל היה אור במושבתם. אינו אומר בארץ גשן אלא במושבתם, שכל מקום שהיה היהודי נכנס היה האור נכנס ומאיר להם מה שבחביות ושבתיבות ובמטמוניות" (פרשה יד,ג).

ממדרש זה עולה בצורה מפורשת, שבמכת החושך היה חושך גם בארץ גושן אצל שכניהם של היהודים, אלא שליהודים עצמם, בכל מקום שהיו הולכים היה אור. בני ישראל שאלו כלים מהשכנים שלהם שחיו לידם בארץ גושן, ומכיון שכך מוכח שגם בארץ גושן היה חושך. ולפי זה, כך היא כוונת המדרש בדייקו "אינו אומר בארץ גשן אלא במושבתם" – אילו היה כתוב "בארץ גשן" היה משמע שבכל ארץ גשן לא היה חושך, גם אצל השכנים המצרים של היהודים, לכן כתוב "במושבתם", דהיינו איפה שיהודים היו בפועל לא היה חושך אבל היכן שהיו מצרים היה חושך.

גם ממדרש זה מוכח כמו שדייקנו לעיל בשיטת מדרש שמות רבה, שבמכות הערוב והברד שכתוב בהם שלא היו בארץ גושן, הכוונה היא שלא היו בארץ גושן כלל.