מדוע מרע"ה חזר בו כביכול

מדוע מרע"ה חזר בו כביכול

בפרקים ג-ד מסופר על שבוע שלם (ד,י רש"י) שבו הקב"ה מנסה לשכנע את מרע"ה להיות מנהיג לבני ישראל ולהוציאם ממצרים. בתחלה מרע"ה מסרב ואומר לקב"ה "מי אנכי כי אלך אל פרעה" (ג,יא) והקב"ה עונה

לו "ויאמר כי אהיה עמך" (ג,יב).

לאחר מכן, מרע"ה שואל את הקב"ה שאלות לגבי עצם השליחות "ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם" (ג,יג), והקב"ה עונה לו ומוסיף לו דברים שקשורים בשליחות, וגם אומר לו "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך... ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים" (ג,יט-כ), ומרע"ה שואל "והן לא יאמינו לי" (ד,א) והקב"ה עונה לו ומביא לו אותות על מנת לשכנע את בני ישראל.

לאחר כל הדיונים הארוכים שהזכרנו לעיל באה הפתעה: מרע"ה אומר לקב"ה "לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (ד,י), ולאחר שהקב"ה עונה לו על טענה זו, מוסיף מרע"ה ואומר "ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח" (ד,יג).

והדבר מפליא, הרי מכל דבריו של מרע"ה משמע שהוא מסכים להיות המנהיג, ופתאום עכשיו הוא שוב מסרב?! מדוע מרע"ה לא אמר לקב"ה את הטענות של "כבד פה וכבד לשון אנכי" וכן "שלח נא ביד תשלח" מיד בתחלה לפני שהוא שאל את הקב"ה מה לומר לבני ישראל וכיצד ישכנע אותם להאמין לו?

שליחות ארוכה ולא שליחות קצרה

נלע"ד בעזה"י שהתשובה לזה היא כך: בתחילה חשב מרע"ה שזו שליחות קצרה, לבא לפרעה, לעשות נס אחד או שניים ומיד בני ישראל ופרעה יאמינו לו והוא יוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ככתוב בתחילת דברי הקב"ה אליו "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" (ג,י), ולכן לא ראה כמכשלה את העובדה שהוא "כבד פה וכבד לשון", כיון שאין צורך בדיבורים מרובים.

אבל תוך כדי נבואה מהקב"ה התברר לו שבני ישראל לא כל כך יאמינו לו והוא יצטרך לשכנע אותם [כך לפחות מרע"ה חשב] וגם פרעה לא ישחרר אותם מיד, ובאמת זהו תהליך ארוך, אזי טען מרע"ה שצריך אדם שהוא איש דברים ואילו הוא לא, ולכן סירב.

לפי תרגום אונקלוס, יתכן שזו גם הסיבה מדוע לא טען "שלח נא ביד תשלח" מיד בהתחלה. וזו לשון תרגום אונקלוס מילים אלו "ביד מן שכשר תשלח" והסבירו הרמב"ן כך "יאמר, שלח נא ביד אדם מדבר צחות שיהיה כשר וראוי לשליחות נכבדת כזאת..." (ד,יג). רק לאחר שהבין מרע"ה שהשליחות תהיה ארוכה ומורכבת, רק אז אמר לקב"ה שישלח שליח היודע לדבר בשפה ברורה ובלשון צחה.

כבוד לאהרון

אמנם לכאורה דברי רש"י בנושא זה אינם כדברינו. וזו לשונו "גם מתמול וגו' – למדנו שכל שבעה ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו... וכל זה, שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו, ונביא היה..." (ד,י). וזו לשון מדרש שמות רבה (שנאן) "היה משה אומר: עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמנים שנה. הוא שכתוב... אמר משה: עכשיו אכנס אני לתחומו של אחי ויהיה מיצֶר, לפיכך לא היה מבקש לילך" (פרשה ג', אות טז).

דרשה זו מסתדרת היטב עם הסברו הראשון של רש"י את בקשת מרע"ה "שלח נא ביד תשלח", וזו לשונו "שלח נא ביד תשלח – ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן". ובמדרש שמות רבה שכתבנו לעיל, דרשה זו אכן מופיעה בהסבר בקשת מרע"ה לשלוח את אהרן. כיון שמרע"ה לא רצה להכנס לתחומו של אהרן שהיה נביא לישראל במשך שמנים שנה, הוא בודאי רצה שאהרן אחיו ימשיך להיות הנביא ויהיה השליח להוציא את ישראל.

אמנם מסתבר שאין פרוש רש"י סותר את מה שכתבנו, שהרי בודאי אין כוונת רש"י שמרע"ה טען כלפי הקב"ה שאהרן יהיה השליח בתחילת הענין אלא רק בסופו, שהרי אין שום רמז לכך בתחילת דבריו. כוונת דברי רש"י לענ"ד היא, שהרצון שלא לצער את אהרן גרם למרע"ה לטעון כלפי הקב"ה טענות ממינים שונים, והוא ניסה למצוא תרוצים להתחמק מלהיות השליח, על מנת שאהרן יהיה. מרע"ה לא רצה לסרב לקב"ה בצורה מפורשת ולכן טען טענות.

טענותיו של מרע"ה

בתחילה טען מרע"ה "מי אנכי כי אלך אל פרעה" וטענה נוספת [עיין ברש"י], ולאחר שהקב"ה השיבו, נסתתמו תירוציו, וחשב אולי על ידי שישמע מהקב"ה את השליחות ואת ענינה יוכל למצוא תרוצים נוספים מדוע אין הוא מתאים לשליחות אלא אהרן. לכן משה שאל את הקב"ה איזה שם יאמר לבני ישראל ופרטים נוספים הקשורים לשליחות.

ואכן, לאחר שאמר הקב"ה למשה "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה. ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם" (ג,יט-כ), וכן, לאחר שמרע"ה חשב שבני ישראל לא יאמינו לו בלב שלם, באותו זמן היה תרוץ חדש למרע"ה מדוע אין הוא מתאים לתפקיד השליח, והוא אמר זאת לקב"ה "לא איש דברים אנכי... כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (ד,י). כלומר, כיוון שצריך לדבר ולשכנע את פרעה ואת בני ישראל, צריך אדם שמדבר בשפה ברורה, כמו אהרן, ולא בגמגום כמוני, טען מרע"ה.

סינגור והסבר לדבריו של מרע"ה

לפי שיטתו של רש"י, יש סינגור גדול על דבריו של מרע"ה באומרו "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" (ד,א). על פי מדרש שמות רבה, [במאמר "מדוע בנ"י האמינו למרע"ה" הובאו מדרשים שחולקים על כך] בדברים אלו מרע"ה התנהג שלא כהוגן, הן בהוציאו שם רע על בני ישראל והן בכך שכביכול לא האמין באמונה גמורה בקיום דברי ה', שבני ישראל יאמינו לו (מהדורת שנאן, פרשה ג' אות טו).

על פי דברי רש"י שהזכרנו לעיל ניתן להסביר כך: באמת מרע"ה האמין שדברי ה' יתקיימו וכן האמין שבני ישראל מאמינים לדברי אבותם, יעקב ויוסף, שאמרו להם שאם יבוא גואל ויאמר להם "פקד פקדתי" יאמינו לו שהגאולה בפתח והוא הגואל, אלא שמרוב ענוותנותו של מרע"ה ומרוב רצונו לא לפגוע באחיו אהרן, הוא ניסה למצוא תרוצים ממינים שונים, אפילו דחוקים ביותר, ואפילו כאלה שלא האמין בהם כל כך, אולי בכל זאת יש בהם נקודת אמת, וכל זה על מנת שהקב"ה לא ישלח אותו.

אחד מהתרוצים הדחוקים הללו, שאפילו מרע"ה לא כל כך האמין בו, הייתה טענתו של מרע"ה "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" (ד,י). מרע"ה לא טען זאת מפני שהאמין בכך, אלא רק משום שחשב, שאולי בכל זאת יש נקודת אמת בטענה זו, ולכן הקב"ה יתן לו אותות מלֻווים בדיבורים ושכנועים לבני ישראל על מנת לשכנעם, ואז יִפַּתח פתח לטעון שהוא אינו מתאים למשימה מעין זו אלא אהרן.

וכך אכן קרה, הקב"ה שמע לקול משה ונתן לו אותות לשכנע את בני ישראל, ואז מרע"ה טען "בי אדנ-י לא איש דברים אנכי... כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (ד,י). כלומר, אין לי יכולת טובה להסביר ולשכנע. וגם אם יאמינו לדברי, הרי שלדברי אהרן יאמינו כפל כפלים, ולכן טוב יותר לשלוח אותו. לולא החשש מצערו של אהרן, מרע"ה לא היה מסתמך על תרוצים כל כך דחוקים והיה מקבל את התפקיד ללא שום טענות.

לפי דברי רש"י ניתן גם להסביר את דברי מרע"ה שהוא "כבד פה וכבד לשון" אף על גב שידע שהקב"ה מרפא חולים, כיון שבכל זאת קיווה שיש בטענה זו נקודת אמת ועל ידי כך הקב"ה יבחר באהרן כשליח. [עיין מה שכתבנו בתת מאמר "שלח נא ביד תשלח"].

על פי מה שכתבנו, יובן מדוע מרע"ה נענש בצרעת רק לזמן קצר ביותר ולא לשבוע לפחות כפי שמרים הצדקת נענשה. והסיבה היא: כיון שהקב"ה ידע שאין דבריו נובעים מתוך חוסר אמונה בדבריו ומתוך חוסר אמונה במעלתם של בני ישראל שאינם מאמינים, אלא רק מתוך רצון שלא לפגוע באהרן קדוש ה'.

שלח נא ביד תשלח

כיצד ניתן להבין את טענתו האחרונה של מרע"ה "שלח נא ביד תשלח", הרי לכאורה כבר נגמרו לו כל התרוצים?

יתכן שזו בדיוק התשובה. לאחר שנגמרו למרע"ה כל התרוצים כיצד לדחות את השליחות שהוטלה עליו באומרו שהוא לא מתאים, הוא אומר לקב"ה את חששו העיקרי "שלח נא ביד תשלח" וביאר רש"י "ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן". כלומר, תשלח ביד אהרן כיון שהוא רגיל להיות נביא לישראל, ואל תעשני שליח שמא אהרן יצטער. ועל כך אמר לו הקב"ה "וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו" (ד,יד), וזו לשון רש"י "וראך ושמח בלבו – לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה".

יתכן לבאר אחרת – הקב"ה אמר למרע"ה "מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה'. ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר" (ד,יא-יב). כלומר, הקב"ה יעשה נס ויתן יכולת למשה לדבר בצורה ברורה לפני בני ישראל ולפני פרעה. לאחר שמרע"ה שמע זאת, אמר לקב"ה "שלח נא ביד תשלח", דהיינו טוב יותר שתשלח ביד אדם שאתה רגיל לשלוח אותו והוא אהרן ולא תצטרך לעשות נס מאשר לשלוח אותי ולעשות לי נס. [עיין רמב"ן על פסוק זה].