אמונה בגאולה, בנבואת משה ושמיעה בקולו

אמונה בגאולה, בנבואת משה ושמיעה בקולו

"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי [בקולי] כי יאמרו לא נראה אליך ה'" (ד,א).

בפסוק זה מתוארים שלשה דברים:

א. אמונה במשהו, ככתוב "לא יאמינו לי".

ב. שמיעה בקול משה, ככתוב "ולא ישמעו בקלי".

ג. אמונה בכך

שה' נראה אל משה ככתוב "לא נראה אליך ה'". לא יתכן שהתורה התכוונה במילים "והן לא יאמינו לי", בתחילת הפסוק, לאמונה שה' נראה אל משה, כיון שאם כך, מדוע התורה כפלה דבריה בתחילת הפסוק ובסופו.

על מנת להבין יותר שלשה דברים אלו ועל ידי כך להבין את הפסוק, עלינו לחזור לציווי ה' את משה מה לומר לבני ישראל "לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם ה' אלקי אבתיכם נראה אלי אלקי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני... ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים..." (ג,טז-יח).

גם בפסוקים שם מתוארים שלשה דברים: א. ה' אלקי אברהם יצחק ויעקב נגלה אל משה; ב. האלקים רוצה לגאול את בני ישראל ממצרים ולהעלותם אל ארץ ישראל; ג. לכן זקני בני ישראל צריכים ללכת עם משה אל פרעה ולדרוש ממנו לשחרר את בני ישראל.

כאשר מרע"ה אמר לקב"ה "ולא ישמעו בקלי" הוא התכוון לכך, שזקני בני ישראל לא ישמעו למה שהוא דורש מאיתם ולא יבואו איתו אל פרעה. משמעות המילים "לשמוע בקול" היא, לעשות כפי שמישהו ציווה. נלע"ד בעזה"י לפי השוואה לעיל, שכאשר אמר מרע"ה "והן לא יאמינו לי" הוא התכוון, שלא יאמינו לו שהגאולה בפתח ועוד מעט הם יצאו ממצרים.

כיצד מרע"ה הבין את דברי הקב"ה

הקב"ה לא אמר במפורש למרע"ה שזקני בני ישראל יאמינו לו שה' נגלה אליו וכן לא אמר לו שהם יאמינו שהגאולה בפתח, אלא רק שהם ישמעו בקולו ללכת לפרעה ולדרוש ממנו לשחרר את בני ישראל ככתוב "ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים" (ג,יח). לשמוע בקולו של מישהו פירושו לקבל את מרותו ולעשות את מה שהוא אומר, ולאו דוקא משום שאתה מאמין לכל דבריו של המצווה.

עולה מהרמב"ן כאן שהוא סובר שבענין זה אין הבדל בין "שמיעה בקול" לבין "שמיעה לקול", ובשניהם הכוונה, שאדם עשה כפי שאדם אחר אמר לו לעשות, וזו לשונו "ושמעו לקולך לבא עמך אל המלך ולומר לו...". כך גם מוכח מפסוקים רבים. לדוגמא: "כי שמעת לקול אשתך" (בראשית ג,יז); "ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי" (שם טז,ב); "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה" (שמות טו,כו); "וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר" (שמות יח,כד). שופטים (ב,כ); שמואל א (כח,כג); מלכים א (כ,כה); מלכים ב (י,ו). מסתבר שיש הבדל בכל זאת בין "שמיעה בקול" לבין "שמיעה לקול", וצריך בזה עיון רב.

מרע"ה הבין מדברי הקב"ה, שזקני בני ישראל לא יאמינו לו לכך שה' אלקי אבותיהם נגלה אליו, אלא רק ישמעו בקולו ללכת אל פרעה וממילא זה גם אומר שהם יאמינו לכך שהגאולה בפתח, אחרת לא ילכו אל פרעה. אם כוונת הקב"ה הייתה, שבני ישראל יאמינו לכל אשר יאמר להם משה ואפילו לכך שה' נגלה אליו, מדוע לא אמר "והאמינו לך ושמעו בקולך", מדוע הזכיר רק שמיעה בקול.

ואולי כך אפשר לבאר את דברי רש"י "ושמעו לקולך - מאליהם, מכיוון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקבומיוסף שבלשון זה הם נגאלים, יעקב אמר להם פקד יפקד אתכם, יוסף אמר להם פקד יפקד אלקים אתכם". כוונתו של רש"י במילה "מאליהם" היא, שזקני בני ישראל לא ישמעו אל מרע"ה משום שיאמינו לדבריו שה' נגלה אליו ואמר לו שהגאולה בפתח אלא מעצמם. כלומר, בכל זאת ישמעו לקולו כיוון שכך קבלו מאבותיהם שאם יבוא אדם ויאמר "פקד פקדתי" צריך להאמין שהגאולה אכן באה ולא לחשוש מרמאים.

באור הפסוק

על פי כל מה שהקדמנו כך הוא באור הפסוק: מרע"ה הבין מדברי הקב"ה "ושמעו לקלך", שזקני בני ישראל לא יאמינו לו כי נראה אליו ה' ואמר לו שהגאולה בפתח, ואף על פי כן יאמינו לו שהגאולה באה וישמעו לקולו ויבואו איתו לפרעה, ולכן מרע"ה שאל את הקב"ה "והן לא יאמינו לי [שהגאולה בפתח]ולא ישמעו בקולי [מכיוון שלא יאמינו שהגאולה בפתח הם גם לא ישמעו בקולי לבא איתי אל פרעה], כי יאמרו לא נראה אליך ה' [מדוע לא יאמינו לי שהגאולה בפתח? כי יאמרו שהם לא מאמינים לי שנראה אלי ה', ולכן גם לא יאמינו לי שהגאולה בפתח]".

כלומר, המילים "כי יאמרו לא נראה אליך ה'" הם סיבה מדוע לא יאמינו זקני בני ישראל למרע"ה לכך שהגאולה בפתח וממילא לא ישמעו בקולו ולא יבואו איתו לפרעה (כך הסביר הרמב"ן שזו סיבה).

ומדוע חשב מרע"ה שבני ישראל לא יאמינו לו שה' נגלה אליו בנבואה? וזו לשון הרמב"ן "לא נראה אליך השם הגדול במדת רחמים [שם הוי'ה] לעשות לנו אותות ומופתים כאשר אמרת כי אינך גדול מהאבות" [פרוש שני]. כלומר, היה קשה לבני ישראל לקבל שה' [שם הוי'ה] התגלה למרע"ה אף על פי שלא התגלה בשם זה לאבותיהם הצדיקים והקדושים אלא בשמות אחרים.

יתכן להסביר על פי דברי ריה"ל ב"כוזרי" וזו לשונו "והנה גם חכמי בני ישראל, שהסכימו לו [למרע"ה], בדקוהו וחקרוהו, הואיל ולא האמינו אמונה שלמה כי ידבר האלק[ים] עם בשר ודם, ועמדו בספקם זה עד אשר השמיעם האלק[ים] את דברו בעשרת הדברות..." (מאמר א אות עט).

כלומר, להאמין למרע"ה שהגאולה בפתח אין הדבר קשה כל כך מצד השכל האנושי, אבל להאמין לו שה' מתגלה בנבואה לבשר ודם, זהו חידוש עצום שקשה לשכל האנושי לקבל. יתכן להסביר שהסיבה היא כיון שמרע"ה לא הוחזק בנביאות, לא על ידי ניסים או הגדת העתיד ולא על ידי נביא שהעיד עליו שהוא נביא ה'. צריך עיון, אולי אהרן העיד עליו.

ההבדל בין האמונה בגאולה לבין האמונה בנביאות מרע"ה

מדוע שבני ישראל יאמינו שהגאולה בפתח אף על פי שלא יאמינו שה' נגלה אל מרע"ה? את זאת הסבירו חז"ל במדרשיהם (הובאו דבריהם ברש"י שצוטט לעיל), שבני ישראל קבלו מסורת מיעקב ומיוסף, שכאשר יבוא אדם שיטען שהוא הגואל ויאמר "פקד פקדתי", יאמינו לו שהוא הגואל. במדרשים רק מוזכר שיאמינו שהגאולה בפתח, ומשמע, שעל כך שאותו אדם הוא נביא ה', לא היתה מסורת שיש להאמין לאותו גואל, ולכן בני ישראל לא האמינו למרע"ה שה' התגלה אליו.

על פי חלוקה זו בין האמונה בגאולה לבין האמונה בנביאות מרע"ה תובן שיטת הרמב"ם והכוזרי שציטטנו לעיל. וזו לשון הרמב"ם "ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו [של מרע"ה] שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה" (הל' יסודי התורה פ"ח הל"א). לפי הרמב"ם והכוזרי, אף על פי שהקב"ה נתן למרע"ה אותות לעשות לפני בני ישראל "למען יאמינו כי נראה אליך ה'", אף על פי כן בני ישראל לא האמינו בנבואת מרע"ה באמונה גמורה אלא פקפקו בה קצת.

לפי שיטה זו לכאורה קשה כיצד בני ישראל היו מוכנים לצאת ממצרים? האם סיכנו את חייהם במרד וביציאה למדבר נורא ואיום רק על סמך אמונה מפוקפקת?

כעת הדברים מובנים היטב. בני ישראל האמינו אמונה גמורה שהגאולה בפתח בגלל הסימן של יעקב ויוסף של "פקד פקדתי", וכל מה שדיברו הכוזרי והרמב"ם הוא רק לגבי האמונה בנביאותו של מרע"ה, כמפורש בדבריהם, ובכך לא האמינו אמונה גמורה גם לאחר האותות שמשה עשה לפניהם.

תגובת הקב"ה לדברי מרע"ה

וזו לשון מדרש שמות רבה (שנאן) "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי [ולא ישמעו בקלי] - באותה שעה דבר משה שלא כהוגן. הקב"ה אמר לו: ושמעו לקלך, והוא אמר: והן לא יאמינו לי [ולא ישמעו בקלי]. מיד השיבו הקב"ה בשיטתו ונתן לו אותות לפי דבריו" (פרשה ג אות טו). [במאמר "מדוע מרע"ה חזר בו כביכול" כתבנו על פי דברי רש"י סינגור והסבר להתנהגותו של מרע"ה, עיין שם].

לפי מדרש זה, תגובת הקב"ה מורכבת משני חלקים: חלק א - הקב"ה רומז למשה שהוא חשד בכשרים וסיפר לשון הרע, ומלקהו בצרעת; חלק ב - נותן לו את האותות וכביכול אומר לו בכך: אני אמרתי שהם יאמינו לך שהגאולה בפתח אף על פי שלא יאמינו שנראה אליך ה', ואילו אתה אומר, שלא יאמינו לך ולא ישמעו בקולך? אתה מספר עליהם לשון הרע, לכן לשיטתך אתן לך אותות "למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלקי אבתם..." (ג,ה), וכן "והיה אם לא יאמינו לך... והאמינו לקל האת האחרון... והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה..." (ד,ח-ט).

בפסוק הראשון (ג,ה) הקב"ה אומר במפורש "למען יאמינו כי נראה אליך ה'...". כלומר, מטרת האותות היא שבני ישראל יאמינו שה' נגלה אל מרע"ה ולא שהגאולה בפתח. וזו לשון שמות רבה (שנאן) "למען יאמינו כי נראה אליך - לך עשה להם אות זה כדי שיאמינו שאני נראה אליך" (פרשה ג). זו גם כוונת הפסוקים שבאים לאחר פסוק זה, ולמרות שלא כתוב בהם "והיה אם לא יאמינו כי נראה אליך ה'...", אבל ברור שזו כוונתם, כיוון שהם המשך לפסוק שלמעלה מהם.

מרע"ה חשש, שאף על פי שיעקב ויוסף מסרו לבני ישראל סימן של "פקד פקדתי", אמונתם בדברים אלו לא תהיה שלמה ולכן אם הם לא יאמינו בו שהוא נביא ה' הם גם לא יאמינו שהגאולה בפתח. מדוע דברי משה שבני ישראל לא יאמינו שהגאולה בפתח הם לשון הרע, הרי צריך לחשוש מרמאים ולא להסתפק רק בסימן של "פקד פקדתי"? תשובה: חוסר אמונה נחשב גנאי לזקני בני ישראל, כיון שראוי שיהיה להם ביטחון מוחלט בדברי יעקב ויוסף, ואם הם אמרו להם סימן זה, זה אומר שלא יהיו רמאים, ואין לחשוש מהם (כך משמע ממדרש שמות רבה, וכך כתב הרמב"ן באחד מתרוציו). למדנו מכאן עד כמה צריך להזהר מלשון הרע ועד כמה מדוקדק דינו.

מדוע בני ישראל שמעו בקול מרע"ה

תגובת בני ישראל -"ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל" (ד,לא), ודרשו חז"ל בשמות רבה "עשו כמו שאמר הקב"ה ושמעו לקולך, יכול לא האמינו עד שראו האותות, לא, אלאוישמעו כי פקד ה', על השמיעה האמינו ולא על ראיית האותות. ובמה האמינו... כל גואל שיבא ויאמר לבני ישראל פקד פקדתי אתכם וכו', מיד ויאמן העם, במה האמינו כי שמעו הפקידה, הה"ד כי פקד ה' את בני ישראל...".

נלע"ד בעזה"י שחז"ל דרשו כך משום הכפילות, גם כתוב "ויאמן העם" וגם כתוב "וישמעו". אילו היה כתוב "ושמעו לקולו", היינו מפרשים שאין כפילות והתורה מלמדת אותנו שבני ישראל עשו שני דברים: גם האמינו למרע"ה וגם שמעו בקולו ללכת אל פרעה, אבל כתוב "וישמעו כי פקד ה'", ואם כן יש לכאורה כפילות בפסוק. על כרחנו, כוונת הפסוק בכלל ופרט, בתחילה נכתב הכלל שבני ישראל האמינו למרע"ה, ואחר כך נכתב הפרט, והוא סיבה מדוע האמינו למרע"ה שהגאולה בפתח כיון שהם "שמעו" את דבריו שאמר "פקד פקדתי". זו הסיבה שהתורה כתבה "ושמעו", לומר לנו שהאמינו בו לא משום שראו את האותות אלא משום ששמעו ש"פקד" ה' את בני ישראל.

מדוע מלכתחילה הקב"ה לא רצה לתת אותות למרע"ה

מדוע מלכתחילה הקב"ה לא נתן למרע"ה אותות על מנת שבני ישראל יאמינו שנגלה אליו ה'?

נלע"ד בעזה"י להסביר זאת על פי דברי הרמב"ם בהל'יסודי התורה פרק שמיני הל' א' וזו לשונו "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה אות בלט וכשוף. אלא כל האותות שעשה במדבר לפי הצורך עשאן, לא להביא ראיה על הנבואה... ובמה האמינו בו, במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים. והוא נגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעין משה משה לך אמר להם כך וכך... ומנין שבמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם (שמות יט,ט), מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה...".

הרי שגם לאחר כל האותות שמרע"ה עשה לפני הזקנים להוכיח שה' נגלה אליו, הם עדיין לא האמינו בו בלב שלם (על פי מדרשים על הפסוק הנ"ל), ואם כן אין צורך לעשות אותם, כיון שממילא האמונה בנבואת מרע"ה תהיה מפוקפקת עד מתן תורה.

לפי הסברנו, שזקני בני ישראל ישמעו בקולו של מרע"ה שהגאולה באה גם ללא שיאמינו לו שה' נגלה אליו, התשובה ברורה יותר. לפי הסברנו, אין שום צורך לעשיית אותות על מנת שיאמינו אמונה מפוקפקת שה' נגלה אל מרע"ה, כיון שהם יאמינו לו בכל מקרה לכך שהגאולה בפתח, ואין שום צורך לעשות ניסים לחינם. ואולי זו הסיבה שיעקב ויוסף אמרו לזרעם להאמין לאותו אדם שיאמר "פקד פקדתי" אף על פי שלא יעשה ניסים וכו', על מנת שמרע"ה לא יצטרך לעשות ניסים לחינם, רק כדי שיאמינו בו עכשיו אמונה מפוקפקת.