מרע"ה מכה את המצרי

מרע"ה מכה את המצרי

"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא

כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול. ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך. ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" (ב,יא-יד).

רש"י הסביר את הדברים כפשוטם וכמדרשם:

"ויפן כה וכה" – רש"י: "ראה מה עשה לו בביתומה עשה לו בשדה, ולפי פשוטו כמשמעו".

"וירא כי אין איש" - רש"י: "עתיד לצאת ממנו שיתגייר".

"ויירא משה" – רש"י: "כפשוטו, ומדרשו - דאג על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויים להגאל".

"אכן נודע הדבר" – רש"י: "כמשמעו, ומדרשו - נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך".

"וירא כי אין איש"

בכל הפסוקים הנ"ל רש"י כתב פרוש על פי הפשט ועל פי הדרש, חוץ מהפסוק "וירא כי אין איש" ששם כתב פרוש ולא ייחס אותו לא לפשט ולא לדרש.

דרכו של רש"י בבאורו לתורה, להביא את הפרוש של הפשט לפני הפרוש של הדרש, וכפי שהביא בשני הפסוקים האחרונים שהבאנו. יוצא דופן הוא הפסוק הראשון, ששם רש"י הביא את הסבר הדרש לפני הסבר הפשט. מדוע?

נלע"ד בעזה"י שלפי רש"י, משמעות הפסוק "וירא כי אין איש" היא, שלא יצא מהמצרי אדם חשוב, דהיינו מצרי שיתגייר ויהיה יהודי, ופרוש זה הוא הן לפי הפשט והן לפי הדרש. "איש" בלשון המקרא מראה על חשיבות, ומכאן שכוונת התורה שלא יצא ממנו בן שיהיה יהודי. לפי פרוש זה, בפסוק זה מדובר על ראיה רוחנית ברוח הקודש ולא על ראיה גשמית.

על פי דברינו, יובן מדוע רש"י על הפסוק "ויפן כה וכה" הקדים את פרוש הדרש לפרוש הפשט, כיון שאילו היה מאחר את פרוש הדרש וכותב אותו בסוף דבריו, היה מקום לחשוב שפרוש רש"י על המילים הבאות "וירא כי אין איש" הם המשך לפרוש הדרש, ובאמת פרוש הפשט הוא שונה, לכן רש"י היפך את הסדר, ומעתה ברור שפרוש רש"י על המילים "וירא כי אין איש" הוא הן לפי הדרש והן לפי הפשט.

יתכן שרש"י למד לפרש כך גם מהעובדה שהדברים מיותרים לפי הבנת הפשט, כיון שברור לכל קורא שמרע"ה הסתכל כה וכה על מנת לראות שאין איש אשר רואהו, ואם כן, מדוע הוצרכה התורה לכתוב "וירא כי אין איש", אלא ודאי שכוונת התורה לראיה רוחנית.

הסבר הפסוקים לפי הפשט

מרע"ה בדק שאין איש מסתכל עליו ["ויפן כה וכה"], וכן ראה ברוח הקודש שלא יצא מהמצרי בן יהודי ["וירא כי אין איש"] ואז הרג אותו מתוך מחשבה ששום אדם לא ראה אותו. כאשר דתן או אבירם אמר למרע"ה שהוא יודע שהוא הרג את המצרי, פחד מרע"ה שמא המצרים יהרגו אותו ואמר ש"אכן נודע הדבר" לציבור שהוא הרג את המצרי.

הסבר הפסוקים לפי הדרש

מרע"ה ראה מה עולל המצרי ליהודי ["ויפן כה וכה"] ושהוא חייב מיתה עקב כך [בא על שלומית בת דברי שהיא אשת איש], וכן ראה שלא יצא ממנו בן שיתגייר ואז הרג אותו.

כיוון שמדרש זה סובר שמשמעות המילים "ויפן כה וכה" היא לא לבדיקה האם מישהו רואה את מעשה הריגת המצרי, אלא לבדיקת חטאיו של המצרי, משמע מכך, שמרע"ה לא בדק האם מישהו רואה אותו [לא מוכרח], ומדוע שמרע"ה לא יפחד שמא יראוהו הורג מצרי? אולי כיוון, שהמציאות היתה שעל כל קבוצה של יהודים עמד ממונה מצרי אחד, שאותו משה הרג.

לפי הסבר זה, כאשר מרע"ה הרג את המצרי רק יהודים ראו אותו, ומרע"ה לא חשש שהם יספרו זאת כיון שלא חשד בישראל שיש ביניהם מלשינים ומספרי לשון הרע, כמו שעולה ממדרש אחר של חז"ל שהוזכר ברש"י לעיל, שמרע"ה התפלא מדוע ישראל בגלות מתוך מחשבה שאין בישראל דלטורין.

לפי המדרש, כאשר דתן או אבירם אמר לו שהוא יודע שהוא הרג את המצרי, הבין מרע"ה שמישהו מאותם יהודים שראו אותו הורג את המצרי סיפר עליו לשון הרע לדתן ואבירם, ולכן אמר "אכן נודע הדבר", שיש בישראל מספרי לשון הרע ולכן הם נענשים.

מנין למרע"ה שיהודי סיפר עליו לשון הרע, אולי דתן ואבירם בעצמם ראו אותו הורג? ואם כוונת מרע"ה לכך שדתן ואבירם ילשינו עליו למצרים, מנין לו כעת שילשינו עליו, הרי בדברי דתן או אבירם אין אפילו רמז לכך שהם מתכוונים להלשין עליו אל פרעה.

אם נפרש דברי רש"י באומרו "דלטוריא" שכוונתו לסיפור לשון הרע, דהיינו דברי גנאי על מרע"ה, ולא הלשנה אל פרעה, ונצרף לכך את הסברנו על דרשת חז"ל על הפסוק "ויפן כה וכה", שמרע"ה הרג את המצרי בפני היהודים, הרי שהדברים יובנו. כיון שמרע"ה ראה את אלה שרואים אותו הורג ולא התחבא מפניהם, הוא בודאי ידע שדתן ואבירם עצמם לא ראו אותו, ולכן ודאי שמישהו סיפר להם, ולכן חשש מרע"ה שבני ישראל לא יגאלו כיוון שיש ביניהם מספרי לשון הרע.

וכי תאמר: ומה פסול יש בכך שאותו יהודי סיפר את הדברים לדתן ואבירם, הרי זהו שבח גדול למרע"ה שסיכן עצמו על מנת להציל יהודי? אמנם זה שבח למרע"ה, אבל דתן ואבירם היו ידועים כרשעים וקרובים למלכות, וכמו שבאמת הלשינו על מרע"ה לפרעה, ואם כן מצד דין לשון הרע אסור לספר להם דבר שיגרום נזק למרע"ה.

לפי הבנתנו, כוונת רש"י באומרו "דלטוריא" היא לחטא סיפור לשון הרע ולא למלשינות כלפי פרעה כפי הסבר שפתי חכמים, ובאמת ראיתי במדרש בראשית רבה שמשתמש בביטוי לשון הרע ולא מלשינות.