פרשת שמות : אבא, בנים ועם

אבא, בנים ועם

שלשה תאורים שונים

"ואלה שמות בני ישראל... את יעקב איש וביתו באו (א,א). ראובןשמעון... גד ואשר (א,ב-ד). ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים... ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם" (א,ה-ז).

התורה מתארת את היורדים למצרים בשלשה תאורים שונים:

תאור ראשון -"את יעקב איש וביתו באו". כוונת המילים "את יעקב"

היא: האנשים שבאו עם יעקב (אונקלוס). כלומר, אלה שירדו למצרים היו משפחתו של יעקב וירדו איתו.

תאור שני - "ראובן שמעון... גד ואשר". תאור של שנים עשר הבנים עם משפחותיהם, שכולם ירדו למצרים.

תאור שלישי - "שבעים נפש...". מנין כללי של סך היורדים למצרים מבחינה מספרית ללא תאור של יעקב ובניו באופן אישי.

על פי דבריו של המהר"ל בספרו "גבורות ה'" (פ"יג), ייתורם לכאורה של התאורים הנ"ל יקבל תוספת הארה והסבר.

המהר"ל כותב, שהנשמה הישראלית [הענין האלקי בלשון ריה"ל בספר ה"כוזרי" - מאמר א',מז] התגלתה תחילה ביעקב ואחר כך בשנים עשר בניו ואחר כך בשבעים הנפש שירדו למצרים. את התפשטות הנשמה מאדם בודד לשבעים נפש, ממשיל המהר"ל לאילן שיש לו גזע אחד שממנו יוצאים ענפים גדולים ומהענפים הגדולים יוצאים ענפים קטנים, עלים ופירות, כאשר כולם יונקים מהגזע האחד שממנו הכל, ומושפעים ממנו, וכך כולם יוצאים מיעקב ומושפעים ממנו.

הפרטים יונקים מהשורש

בתחילת ספר שמות, העוסק בבני ישראל, מלמדת אותנו התורה כיצד להסתכל על בני ישראל ומהו סדר השתלשלות גילויה של הנשמה הישראלית. הגזע של האומה הוא יעקב וכל השאר הם עם יעקב, טפלים לו ומושפעים ממנו, וזהו הלימוד של התאור הראשון. אחר כך יצאו הענפים מהגזע [שבטים בלשון הקודש הם ענפים - מהר"ל שם], שנים עשר במספר, וכל השאר הם טפלים להם וחלק מהם, וזהו הלימוד של התאור השני. אחריהם יצאו הענפים הקטנים והעלים, שבעים במספר, וכל שאר הפרטים טפלים להם וחלק מהם, וזהו הלימוד של התאור השלישי.

לאחר מכן - התורה מתארת "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו...", שזהו הפרוט השלם של התגלות הנשמה הישראלית בשש מאות אלף נשמות. המשכו של ספר שמות עוסק בהתגלות זו של הנשמה בששים ריבוא, דהיינו בעם ישראל, והוא מבאר את מהותו של עם ישראל [עיין בהקדמה לספר, בבאור מהותו של ספר שמות] וכיצד עם ישראל צריך להיות על מנת להוציא לפועל את הטבע של נשמה אלקית זו.

רמז להשתלשלות התגלות הנשמה בשם יעקב

בעזה"י הוספתי על השתלשלות זו של גילוי הנשמה רמז בשם יעקב. שם זה מורכב מהאות ק', מהאותיות יב', ומהאות ע'.

האות ק' מסמלת דבר שהוא אחד [הגימטריא הקטנה של ק' היא אחד] שממנו יוצאים הרבה פרטים [הערך המספרי של ק' הוא מאה].

האותיות יב' מסמלות את שנים עשר השבטים.

האות ע' מסמלת את שבעים הנפש שירדו למצרים. כל האותיות הללו נמצאות בשם יעקב, וזה מרמז על כך ששנים עשר בני יעקב, שבעים הנפש ושאר עם ישראל כולם כלולים ביעקב אבינו.

על פי דברנו יובן, ולו במעט, מדוע התורה פתחה במילים "בני ישראל" אבל המשיכה "את יעקב" ולא כתבה "את ישראל", כדי לרמוז בשם יעקב על השתלשלות גילויה ושלבי התפתחותה בעולמנו של הנשמה הישראלית בקיבוץ [קבוצה ולא פרטים בודדים], שאותה היא מתארת בפסוקים הראשונים.