כחו של צדיק

כחו של צדיק

"ותן זרע ונחיה ולא נמות" (מז,יט).

כתב רש"י "ותן זרע – לזרוע האדמה, ואף על פי שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, מכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב וכן שנינו בתוספתא דסוטה" (שם).

מדברי ה"ספרי" עולה, שהברכה שבאה למצרים בבוא יעקב שמה נבעה מכחו של הצדיק ככתוב "כל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם" (ספרי, עקב לח).

ולכאורה קשה, הרי רעב כבד היה גם בארץ ישראל בזמן שיעקב היה שם,

ומדוע לא הועילה זכותו של יעקב הצדיק שלא יהיה רעב בארץ ישראל? (שאלת אבי מורי הי"ו).

נלע"ד בעזה"י להסביר כך: באופן טבעי, ללא התערבות אלקית מיוחדת מחוץ לסדרי הטבע, זכותו של הצדיק מגינה על מקומו שלא תהיה בו פורענות [עיין כתובות עז: בסיפור על ריב"ל]. הרעב בא רק כאשר הוא חלק מתוכנית אלקית כוללת מתוך מטרה מסוימת.

מטרות הרעב בזמן יוסף

מטרות הרעב הכבד בזמן יוסף היו לקיים את חלומות יוסף [עיין רמב"ן מב,ט], שבהם אחי יוסף משתחווים ליוסף, ולהוריד את יעקב ובניו מצרימה ולקיים בכך נבואת ה' לאברהם אבינו "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (טו,יג).

וכך אומר יוסף לאביו "רדה אלי אל תעמד. וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי... וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך" (מה,ט-יא). כלומר, יוסף טען שעקב הרעב הכבד צריך יעקב לרדת למצרים להיות ליד יוסף, וכך אכן יעקב עשה.

לכן, כאשר התקיימו המטרות שלשמן היה הרעב הכבד, והיינו בירידת יעקב למצרים, נסתיימה ההתערבות האלקית המיוחדת וחזר המצב הטבעי, שבו הצדיק מגן על סביבתו מפורענות והיא מתברכת בזכותו, ומצרים התברכה ופסק הרעב.

כך גם ניתן להסביר את הרעב הכבד שהיה בזמן אברהם ויצחק. לכל רעב היתה מטרה מיוחדת שלשמה הוצא העולם ממנהגו הטבעי, שבו הוא מתברך בזכות הצדיק.

מטרת הרעב בזמן אברהם

אחת ממטרות הרעב הראשון בימי אברהם תתבאר על פי דברי רש"י "רעב בארץ – באותה הארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה" (יב,י).

מטרה נוספת תתכן על פי דברי מדרש רבה (ח',ו') המובא ברמב"ן (יב,י) ומבואר בו. הכלל הוא "מעשה אבות סימן לבנים". כלומר, על מנת שיתקיימו בבני ישראל גלות מצרים, האותות והמופתים והגאולה משם, צריך היה שיתקיים באברהם אבינו מעין מה שיקרה את בניו על מנת להחיל ולהתפיס את הגזירה במציאות [עיין רמב"ן יב,ו בבאור הכלל "מעשה אבות סימן לבנים"], ולכן היה צורך ברעב כבד אשר יוריד את אברהם מצרימה.

מטרת הרעב בזמן יצחק

את מטרת הרעב בזמן יצחק, אשר גרם לו ללכת אל ארץ גרר, ניתן להסביר על פי דברי הרמב"ן (כו,א) "אבל ירידתו של יצחק שם מפני הרעב ירמוז לגלות, כי גלה ממקומו בעל כרחו והלך אל ארץ אחרת, והנה גלותו ממקומו היה אל ארץ פלשתים שהיא ארץ מגורי אביו. וירמוז לגלות בבל שהיא מקום מגורי אבותם שהיו באור כשדים. ודע... [הרמב"ן עורך השוואה בין מה שקרה את יצחק ורבקה לבין מה שקרה לבני ישראל בגלות בבל]". וכפי שכתבנו לעיל בשם הרמב"ן (יב,ו), אין זה רמז בעלמא, אלא זו החלה והתְפסה של הגזירה האלקית במציאות על ידי קיומה באופן סמלי על ידי אבות האומה.

כלומר, יתכן שמטרת הרעב היתה להוריד את יצחק בעל כרחו לארץ גרר על מנת להתפיס במציאות את גזירת גלות בבל.