"שרי מקנה על אשר לי"

"שרי מקנה על אשר לי"

"ויאמר פרעה אל יוסף לאמר... ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי" (מז,ה-ו).

לכאורה קשה, הרי המצרים שונאים רועי צאן ככתוב "כי תועבת מצרים כל רעה צאן" (מו,לד), וכיצד יתכן שפרעה המצרי חיפש רועי צאן?

נלע"ד בעזה"י שלכך כיוון הראב"ע ופירש: "מקנה - כסוס ופרד". כלומר, לא מדובר על צאן ובקר אלא סוס ופרד שנצרכים למלחמה. רש"י לעומתו כתב "צאן", ואם כן עלינו להבין שיטתו.

אפשר להסביר על פי המקובל

בספרי ההסטוריה, שבמצרים שלטו "מלכי הרועים", שבטים שהגיעו מאסיה והשתלטו על מצרים, והם כן היו רועים צאן ובקר ולכן נקראו כך, [יש להם גם שמות אחרים כמו "היקסוס" או "חיקסוס"], ובתקופת האבות הם שלטו במצרים.

יש מחלוקת הסטוריונים באיזו תקופה המצרים מרדו בהם וסלקו אותם: האם בתחילת גלות מצרים והשעבוד ["ויקם מלך חדש על מצרים", עיין במהר"ל שמסביר שזו שושלת חדשה] או לאחר יציאת בני ישראל מארץ מצרים וכתוצאה מכך.

על פי עובדה היסטורית זו יובנו דברי פרעה ליוסף "על אשר לי", וכלשון רש"י "על צאן שלי", כיוון שלמלך היו עדרי צאן ובקר. וכמו כן יובן מדוע שמחו פרעה ועבדיו [כתבנו בכמה מקומות שהכוונה להנהגה המצרית] כאשר באו אחי יוסף ומשפחתו (מה,טז) ורצו למנות אותם לשרים, כיוון שהם דומים להם בתרבות רעיית הצאן והבקר.

אמנם יש מספר סיבות אחרות מדוע פרעה שמח (עיין במפרשים) אך לעבדיו "שמחה זו מה עושה"? אלא כדברנו לעיל, שבואם של אחי יוסף מחזק את מעמדם ושליטתם.

הערת הרה"ג הרב אביגדר נבנצל שליט"א – "כנראה שהיו מצרים בעלי צאן, שהרי יוסף נתן להם לחם במקנה הצאן, וכן בדבר מתו הצאן. ואולי היו נמנעים רק מלאכול את האלהות שלהם, ותיעבו רועי צאן לאכילה, אבל היו גוזזים וחולבים אותם".