אמת

אמת

"חותמו של הקב"ה אמת" (סנהדרין סד.). הקב"ה כולו אמת ולא ניתן להדבק בו ללא מידת האמת. אחת מארבע כתות שאינה מקבלת פני שכינה היא כת השקרנים (סנהדרין קג.), לפי שהם רחוקים מהקב"ה כרחוק מזרח ממערב ואף יותר ולכן אינם יכולים להדבק בו.
מדרגות רבות יש במידת האמת. החל משקר גמור וכלה בעשיית דברים לשם שמים, לשם האמת ולא מתוך אינטרס זר. העולם הזה מכונה עולם השקר, או בלשון המדרש עולם מלשון העלם, לפי שהוא מעלים את האמת מבני האדם. בקלות רבה ניתן להתבלבל ולרדוף אחרי ההבל והריק, להתרשם מברק הזהב והכבוד וליפול ברשת התאוות שהדמיונות מושכות אליה. "החיים שוחקים" נהוג לומר, ואף אנשי אמת נסחפים אחרי הזרם ומעגלים פינות. בודדים מצליחים לשמור בקנאות על האמת שלהם ולא להתבלבל לכל אורך החיים ובכל הניסיונות.

מידה זו התגלתה באופן נפלא בר' יוסף, שכל דבריו היו אמת וכל עבודת ה' שלו חתרה בכל כוחה אליה. ללא שום נטיות זרות.
בשנים הראשונות במושב, ר' יוסף פתח מעין תלמוד תורה לילדי המושב ולימד בו בהתנדבות. שמע העניין הגיע למשרד החינוך והם הבטיחו לו תקציב. עבר זמן והתקציב המובטח לא הגיע. הוא שלח להם מכתב ובו הוא כותב שהוא מלמד ללא תמורה וכך הוא מעוניין אך הוא גער בהם על כך שהם אינם עומדים בדיבורם, בפרט שהם גוף ממלכתי. הוא כמובן המשיך ללמד אך אי אמירת אמת מאד קוממה אותו והוא חשב שהוא צריך להוכיח את הנוגעים בדבר.

ר' יוסף לא חזר בו מדבורו והבטחותיו. מילה הייתה מילה.
מספרת בתו אביגיל שתחיה:
"אבא לעולם לא אמר דבר לפני שישקול אותו, ואבא לא חזר בו מדבריו".
מספר בנו הרב יהושע:
"נבזה בעניו נמאס - מה שראה בו התנהגות לא נאותה או דבר הבא בעבירה או פגיעה באדם מסוים, היה מאוס מאוד בעיניו, ואפשר היה לראות עד כמה הדבר הציק לו ולא יכל לסבלו ולא משנה מי יעשה זאת קרוב או רחוק.
אהבת האמת לא מנעה ממנו להקשיב לדעתם של אחרים ואם מצא שהם צודקים הוא היה מכבד את דעתם ומשבח אותם על כך שדברו נכון".

מידת האמת הגדולה שהייתה בו השפיעה גם על הדרך שבה למד תורה – בעיון והבנה עמוקה מתוך מטרה להגיע לאמת המדויקת, וגם על האופן שבו לימד תורה לאנשים אחרים, בטהרה ובנקיות ללא אינטרסים זרים, לכל אחד לפי רמתו ועניינו.
לפעמים יש נטייה פסולה לאדם המלמד תורה להראות בפני המקשיבים את גדולתו ואת שליטתו בש"ס ובפוסקים. לפעמים נטייה גאוותנית זו מעבירה אותו על דעת קונו עד כדי שהוא מנסה ליצור רושם מוטעה שאיננו נכון על השומעים שיחשבו שהוא גאון עצום.
לדוגמא: אומר במהלך השיעור באיזה דף ובאיזה עמוד ואולי אפילו את המיקום המדויק בעמוד של המימרא. השומע נפעם ונדמה לו שמעביר השיעור שולט שליטה מלאה ומופלאה בש"ס עד כדי ידיעת המיקום של כל מימרא ומימרא. שליטה שנדירה ביותר ומאפיינת רק יחידי סגולה בדור. לאיזה צורך הוא רוצה ליצור רושם מוטעה? אם לא לצורך כבודו.

הרצון להתכבד והנטייה הפסולה לשקר גם עלולה לגרום לרב להעביר שיעור מפולפל או שיעור עמוק לאנשים שרמה זו לא מתאימה להם. כיון שאם יעביר שיעור פשוט, הם עלולים לחשוב עליו שזה כל מה שהוא יודע ח"ו.
כמובן, שתלמידי חכמים רבים אומרים את דפי הגמרא ומעבירים שיעורים עמוקים לאנשים שלא רגילים לכך לא מפני נטיות זרות ופסולות חלילה וחס. אלא כדי שאנשים ידעו היכן נמצאת המימרא הזאת או מפני שהם מעריכים מאד את האנשים המקשיבים וחושבים שהם יכולים להבין את הפלפול העמוק. אך רק צייננו שקיימת סכנה כזאת ור' יוסף לא נפל בה, והיה מתאים את רמת השיעור לאנשים הלומדים מבלי לחשוש כלל למה יגידו ומה יאמרו.

מידת האמת נצרכת היא מאד ועל הרב להיזהר בה שלא לפגום בתורתו. רק איש אמת בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו יכול ללמד תורה לשמה, תורה נקייה ללא אינטרסים זרים. תורה כזאת תיכנס בלב השומעים ותפעל את פעולתה להרבות טהרה ואהבת ה'.

הרב יהושע:
"אצלו לא היה הבדל בין כשהוא נמצא בין אנשים לבין כשנמצא לבד. לא ידע מה זה פרטיות. היה אדם ישר וכנה לא סבל שקר לכן ידע מתי זה שישב מולו אין אמת בדבריו.
כשהוזמן בשבילו תור לקופת חולים והוא החליט שהוא לא מעוניין ללכת הוא היה דורש לבטל את התור כי אין דבר כזה להבטיח ולא לקיים.
אבא ז"ל לא היה יכול לסבול דבר שקר. האמת הייתה תמיד נר לרגליו. כמו כן לא היה יכול לסבול עיוות הדין, ולא היה משנה אם מדובר באנשים זרים או קרובי משפחה. הוא העיר להם בדרכו הנוחה והאנשים אכן קבלו את דבריו".