אהבת ה'

אהבת ה'

יש כאלה טועים לחשוב שאין חובה גמורה לאהוב את ה' ממש אלא זו רק חומרה או חסידות. זו כמובן טעות גמורה. זו מצווה מדאורייתא וחובה קדושה על כל יהודי לפעול בכל כוחו לאהוב את ה' ממש ובפועל.
זו לשון הרמב"ם בהלכות תשובה פרק י הלכה ג:
"וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה".

אהבה מעין זו הייתה לר' יוסף.
מספרת בתו אורה:
"בזמן שהייתי קוראת עם אבי מורי הריני כפרת משכבו זצ"ל, היינו מגיעים לקטע שרבי עקיבא היה אומר מי מטהר אתכם אביכם שבשמים אבי היה מתרגש במיוחד ואומר זה משמח אותנו מאד שהקב"ה מטהר אותנו".
בתו דבורה מספרת שהיה נהנה לברך ברכות ולענות אמנים. הוא עשה זאת בשמחה ומתוך אהבה לקב"ה ולכן אהב לברך אותו ולשבח אותו.

הייתה חשובה מאד בעיניו עבודת ה' מתוך אהבה, כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק י הלכה ד:
"אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה, ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו, וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה".

היה מתרחק מהכבוד ומהשררה והיה מצניע את מעשיו וחכמתו על מנת שעבודתו לה' תהיה מתוך אהבה תמימה וישרה ללא שום פניות זרות. שהרי ברגע שאדם רודף אחרי הכבוד ואחרי הממון ממילא כאשר הוא לומד תורה ועובד את ה' מתגנבות ללבו פניות זרות.
פניות כמו שמחה על הכבוד שעושים לו בבית הכנסת או שמושיבים אותו בראש או שמפרסמים את מעשיו, או שיש בכוחו להכריע ולשלוט. אם היה בורח מן הכבוד וסולד ממנו הרי שהדברים הללו היו מאוסים בעיניו והיה עושה אותם אך ורק מתוך שזה צורך השעה וזה מה שה' דורש ממנו בעת הזאת, אך ברגע שהוא רודף אחרי הכבוד ממילא יכנסו אינטרסים זרים לתוך השיקולים שלו ויבוא לגאווה וטעות.
מספר נכדו הרב שמעון פרץ:
"בכל פעם שהייתי מבקרו היה שמח מאד לקראתי ושואל לשלומי, לשלום משפחתי ולשלום תלמידי. בבואי להיפרד ממנו, היה מלווה אותי ד' אמות מחוץ לבית והיה מברכני במשך דקות ארוכות, כאשר הנקודות המרכזיות בברכה היו שאזכה לעבוד את ה' לשם שמים ומתוך אהבת ה'. המסר החזק שקיבלתי ממנו היה שזה הדבר העיקרי, לאהוב את ה' ולעבוד אותו מתוך אהבה".