צניעות

צניעות

צניעות זו מידה מאד כללית ולא כפי שנוטים לצמצם אותה רק לצניעות בלבוש.
זו מידה בנפש ומתאימה במיוחד לתלמידי חכמים.
במסכת דרך ארץ פרק ו הלכה ב נאמר:
"תלמיד חכם צריך שיהא צנוע באכילה, ובשתייה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, בהליכתו, ובעטיפתו, בקולו, ברוקו, ובמעשיו הטובים. מה כלה זו כל זמן שהיא בבית אביה מצנעת עצמה, וכשהיא יוצאה מפרסמת עצמה, ואומרת כל מי שיודע עדות יבא ויעיד, כך תלמיד חכם צריך שיהא צנוע במעשיו, ומפורסם בדרכיו הנאים, רודף אחר האמת ולא אחר השקר, אחר האמונה ולא אחר הגזל, אחר הענוה ולא אחר הגסות, אחר השלום ולא אחר המחלוקת, אחר עצת זקנים ולא אחר עצת ילדים, אחר הארי ולא אחר האשה".
ראוי לומר על ר' יוסף שהיה צנוע בכל הדברים הנ"ל וקיים מה שכתוב במשנה זו.

אף צניעות הלבוש היא חשובה מאד ואיננה שייכת רק לנשים כפי שבטעות יש החושבים כך. וכך כותב הרמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה ו:
"צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן, ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב, ולא יקנח בימין, ויתרחק מכל אדם... ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול, וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא כך נוהג בלילה, ולעולם ילמד אדם עצמו להפנות שחרית וערבית בלבד כדי שלא יתרחק".
וכן בהלכה ט':
"מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים, ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים, ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו, ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף... לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בושם בשערו...".
ר' יוסף היה צנוע בלבושו מאד והתנהג ככל הדברים הכתובים ברמב"ם אלו. לא מיעט ולא הוסיף. ההלכה ודברי חכמים הייתה נר לרגליו באופן מדויק מבלי סטייה.
ר' יוסף כמעט שלא לבש חליפה, אלא רק בעת הצורך. פעמים רבות היה לובש חולצה לבנה עם אפודה. היה מתרחק מהפאר ומהעיסוק בבגדים.

מספר בנו הרב יהושע:
"צנוע בלבושו – לעולם לא נראה עם גופיה או מכנס קצר. בכלל היה צנוע בכל התחומים לא וויתר בנושא בריאות וטהרה".
מספרת דינה בתו:
"לכל אחד מאיתנו נתן הרגשה כאילו הוא הכי חשוב. פשוט הוא נתן לו הרגשת ביטחון. בחג שבועות כאשר רצינו ללכת להתרטב במים פחד שלא נתקרר וגם מבחינת צניעות, ולכן היה מתיז עלינו קצת מים על הפנים ואומר יצאת ידי חובה".

בר' יוסף הייתה גם צניעות מופלגת בכך שלא אהב להתפרסם, אלא לעשות דברים רק לשם שמים. כאשר היה צורך לדבר בצבור, אם היה מישהו אחר היה נותן לו. רק אם לא הייתה ברירה היה עושה זאת. וכאשר היה צריך לדבר היה עושה זאת נפלא.
בדרך זו הנחה גם את ילדיו וכך מספרת בתו דבורה שתחיה:
"אבי תמיד התעניין במה שעשינו ולא רצה שנתבלט בשום דבר".