זוגיות מופלאה

זוגיות מופלאה

הרמב"ם בהלכות אישות פרק טו הלכה יט מציב רף ביחס הראוי שיהיה לאדם אל אשתו:
"וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז".
וכן אומרים תלמידי האר"י בשמו שעיקר מצוות ואהבת לרעך כמוך מתייחס לאשתו של אדם.

על הקשר המיוחד שהיה לר' יוסף עם אשתו ועל האהבה הגדולה ביניהם שהייתה מלווה בהערכה הדדית מספרת בתו אביגיל:
"אמא שתחיה בבריאות אמן. אני בכול אופן לא שמעתי אותה קוראת לו בשמו.היא אמרה לנו אבא שלכם צדיק וזאת עדות של אשתו. אבא אהב מאוד את בנו יחידו יהושע שהייה בריא לאריכות ימים ושנים, ואנו לא הרגשנו בשינוי אהבתו אלינו כי הוא חשב שכל אחת יחידה במינה. כך הרגשנו.
אבא אהב את אמא מאוד ותמיד הקשיב לה בקשב רב ושאל לעצתה ועשה על פי תשובתה. והיא אהבה אותו וכבדה אותו".

לאחר פטירתו, כאשר אשתו הצדקת הייתה עולה לקברו, ביציאתה מהקבר לא הייתה מפנה לו גב אלא חוזרת אחורנית מתוך רגשות כבוד והערכה. "הוא תלמיד חכם וצדיק אמיתי וחייבים לכבד אותו", הייתה אומרת.

מספרת דבורה בתו:
"אבא ז"ל תמיד דאג לאמא שתהיה בעניינים ושתהיה קרוב אליו. היה קשור אליה מאד עד השעה האחרונה לפני פטירתו".
מספרת הנכדה רותי:
"סבתא הייתה לו רעייה נאמנה, אשת שיחו, ממש קשורים היו בגוף ונפש, קשר אמיתי וחזק שאין לתאר. כל דבר היה חשוב לו לעשות יחד עם סבתנו היקרה שליוותה אותו בכל ימי חייו ושרתה אותו בנאמנות גדולה ביותר שאין לתאר ולשער. שתזכה לרוב נחת מכל יוצאי חלציה אמכי"ר".

מספרת הבת דבורה:
"פעם קראתי לאבא ואמא מספר פלא יועץ כמה צריך לכבד את האישה וכן להיפך, מיד אבא התרגש ואמר לאמא תסלחי לי, בפשטות ובצורה עדינה כל כך. זה היה מרגש".
על הזוגיות הנפלאה והאהבה הגדולה שהייתה בין ר' יוסף לאשתו עישה תאריך ימים בטוב ובנעימים מספר הבן הרב יהושע:
"אימי תחיה יחד עם אבא ז"ל היו זוג מן השמים. הייתה אהבה גדולה ביניהם. אמא לעולם לא קראה לאבא בשמו. כבדה אותו והייתה בעזרו. הם היו מכניסי אורחים בשלמות, ופעלו בשיתוף פעולה מדהים. כל אורח שבא זכה לתשומת לב מלאה בשיחה, בכיבוד, בארוחה דשנה ובפנים שמחות. פעם כשאני ואחד הרמי"ם בישיבה הגענו לבית ההורים לאחר ניחום אבלים, אמא דאגה מיד לכיבוד ואבא שוחח עם חברי בענינים שונים. לאחר שיצאנו מהבית אמר לי חברי תשמע, אני כל כך התרשמתי מההורים מהאצילות שלהם ועל אף גילם הם מתנהגים כצעירים".

הזוג הנפלא הזה פעל כצוות אחד, כגוף אחד באהבה, הערכה והשלמה הדדית. כל אחד ידע את מקומו בתוך הצוות ומילא את תפקידו בשמחה ובהערכה גדולה לשני. ללא התמיכה הגדולה וההשקעה העצומה של אשת חבר כחבר, הרבנית עישה [אליס] תחיה, ר' יוסף לא היה יכול לפעול על התורה ועל העבודה במסירות ובהתמדה לטובת הצבור והכלל.

מספר הרב יהושע:
"חשוב לציין את תפקידה של אמא תחיה אשת חיל. היא הייתה עקרת בית במלא מובן המילה. היא הייתה המבשלת. אבי ז"ל לעולם לא התעסק בבישול ואפילו כוס קפה בבוקר וכל דבר אימי הכינה לו. הוא לא ידע מזה עבודה במטבח או נקיון בבית, את הכול אימי עשתה באהבה, בכניעה ובענווה. היא עסקה בגידול הילדים ובהכנתם לבית הספר וגם אם היה צריך ללכת לבית הספר בעניין חינוך הילדים היא הלכה ועשתה זאת. היא גם אהבה ללמוד ועשתה זאת בין תפקיד לתפקיד מבלי לפגוע בתפקיד העיקרי".