הקשבה

הקשבה

אנשים רבים כל כך שקועים בעצמם עד שאינם מסוגלים להקשיב לזולת הקשבה אמיתית. בין אם "הזולת" זו אשתו, או ילדיו או שכניו. הם מנסים לשמוע את השני אך משום מה לא מצליחים להבין אותו באמת. אין להם סבלנות אליו. ופעמים רבות נראה להם ש"הזולת" אומר שטויות.
הגורם המרכזי הוא אנוכיות וגאווה. ברגע שאדם חושב שהוא החשוב ואילו האחר לא כל כך, אזי באופן טבעי נוצר זלזול פנימי באחר ואין ניסיון אמתי מצדו להשקיע מאמץ וזמן על מנת להבין את דבריו והם נראים לו מוזרים ולא הגיוניים.

היכולת להקשיב אינה קלה, אך נצרכת מאד. כבר אמר שלמה בחכמתו "דאגה בלב איש ישחנה" (משלי יב,כה). ר' יוסף היה בעל יכולת הקשבה מופלאה שנבעה מאהבת ישראל שהייתה בו ומהענווה הגדולה.
מספר בנו הרב יהושע:
"בגלל שהיה פתוח לשמוע כל אחד וכיבד כל אחד, היו באים אליו אורחים שהגיעו להתארח במושב אצל קרוביהם בערב החג לבקר אותו ולספר לו דברים ששמעו או שראו וסתם לשוחח עם אבי. גם במושבים הסמוכים הכירו אותו והיו באים אליו בערבי חגים ובזמן שהיו פנויים ומספרים לו סיפורים על הקורות אותם והוא היה מקשיב ושומע ונותן להם אוזן קשובה, לא משנה מה רמתו של מי שבא לבקר אצל אבי".
מספרת אחת הנכדות:
"היה תמיד עומד ומקשיב, או בישיבתו או בעמידתו, בקשב רב. היה מתייחס לכל דבר שאומרים לו או מבקשים ממנו, עוצר ומתייחס כאילו רק את זה יש לו כרגע. אף פעם לא הראה קושי בלשמוע, להקשיב או להתייחס לכל עניין שהיה נצרך. זה פשוט מידות נעלות מעל הכול, שלא ניתן לתאר ולספר".

מספר הנכד הרב שמעון פרץ:
"ההקשבה הנפלאה הזאת באה לידי ביטוי גם בשומעו דברי תורה. הוא היה מחכה עד סוף הדברים ולא מתפרץ באמצע. ניכר היה עליו שהוא מקשיב באמת ולא רק מתוך נימוס. אם היו לו שאלות על הרעיון הן היו נעשות בעדינות ומתוך רצון להבין ולקבל תשובות ולא על מנת להתנצח ולהוכיח את טעותו של השני. זה היה תענוג לומר לו דבר תורה. הוא היה נותן תחושה שהדבר תורה שלך הוא חשוב".

מספר בנו הרב יהושע:
"אם מישהו התחיל לספר לאבא דבר מה או שאלה או בקשה כל שהיא ואבא ז"ל לא היה לו זמן לשמוע הוא לא המשיך בשלו כאילו הוא שומע או זלזל ולא שמע, אלא היה מבקש לשמוע את הדברים מאוחר יותר כי כרגע הוא חייב לגמור את מה שהחל".