הכרת הטוב

הכרת הטוב

אחת המידות החשובה ביותר הינה הכרת הטוב. מידה זו משלבת בתוכה שתי מידות שכל אחת חשובה בפני עצמה: א. טוב לב. ב. מידת האמת. רק שילוב של המידות הללו ייתן לאדם את מידת הכרת הטוב במיטבה.

מידת הכפיות טובה כל כך נוראה עד שהקב"ה הרחיק את האומות מואב ועמון מלהיכנס לעם ה' כיון שהיו כפויי טובה.

הרב יהושע:

"לעולם לא הרגיש שמגיע לו. הוא עצמו עזר סייע תמך באחרים ועם כל זה לא הרגיש שבגלל זה מגיע לו ולכן כשעשו עמו טוב הוא העריך זאת מאד וכמו שאין מידה רעה בכפיות טובה כן אין מידה טובה כהכרה בטוב.

זכור לי כשטיפלתי בו בפטרייה שהייתה לו באצבעות הרגליים קניתי שמן מיוחד לכך. כשסיימתי לטפל היה מנשק לי את היד ואומר לי תודה ולפעמים הרגיש אי נעימות מכך שאני עושה זאת. כך זה היה גם כשסיפרתי אותו ראו על פניו איזו הערכה הוא העריך את הדבר. גם לאחר שעשיתי לו מסאז לגב, לידיו ורגליו שכאבו הוא היה מרגיש שעשיתי הרבה למענו והיה עושה לי גם כן מסאז".

"הוא מאד העריך אם עשיתי משהו  בשבילו והיה מנשק את ידיי כאילו אני מאד מאד מעריך את עזרתך.

מי שהטיב עמו היה זוכה לכבוד ולהערכה גדולה. כשהייתי מטפל בו היה תמיד מנשק לי את היד ולא ראה זאת כדבר מובן מאליו. כך גם כשסיפרתי אותו ואמרתי לו זה יעלה לך רק חמישים ₪, היה צוחק ואומר תודה רבה".

דוגמא יפה להכרת הטוב שהייתה בר' יוסף ניתן לראות כבר בנערותו בהיות תלמיד בישיבה ואכל "ארוחות" אצל אדם חסר אמצעים שחלק את ארוחותיו עם אבי.

מספר הרב יהושע:

"העביר הרב את אבי לבעל בית שהיה  חסר אמצעים אבל אהב את התלמידים ואכן שם מצא אבי אוזן קשבת התחשבות ואהבה. גם אבי, מתוך הכרת הטוב, דאג לילדיו של בעל הבית ולימדם תורה. הוא היה בקשר אדוק איתם והשפיע על אורח חייהם התורני של כל המשפחה. עד כשפעם בא סבא לקחת את מור אבי לחג הפסח אמר לו בעל הבית מי יקרא לנו את ההגדה של פסח? סבי הביט לעבר אבי ואבי שהיה אדם שכולו מתחשב על אף שרצה ללכת עם הסבא נתן את הסכמתו וסבא מתוך ההתחשבות בבעל הבית נסע בחזרה לביתו. אבי נשאר בבית בעל הבית בפסח ורק בסוכות לאחר חצי שנה הוא חזר הביתה".