הכנסת אורחים

 

הכנסת אורחים

בפרשת וירא בספר בראשית מתוארות שתי הכנסות אורחים. בפרק י"ח מתוארת הכנסת אורחים של אברהם אבינו ובפרק י"ט של לוט אחיינו. וראה זה פלא! בניו של אברהם אבינו מצוינים במידה זו של הכנסת אורחים וירשו אותה מאביהם ואילו צאצאיו של לוט ידועים באופי הפוך להכנסת אורחים, כפי שהתורה מעידה (דברים פרק כג פסוק ה') – "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם...".

כיצד יתכן הדבר?

התשובה היא: תלוי איך מכניסים אורחים. אברהם אבינו הכניס אורחים בשמחה ובהתלהבות, ועל אף גילו ועל אף שהיה זה היום השלישי לברית מילתו, עשה הכול במהירות ובריצה. תוך שימת דגש על נוחותם המירבית של האורחים עד הפרט הקטן ביותר – שימתם בצל תחת העץ, רחיצת רגליהם, עוגות, בקר [לפי חכמינו ז"ל נתן להם לשונות בחרדל] - מתוך דאגה לשלומם ולטובתם. כל הדברים הללו מגלים שאברהם אבינו הכניס אורחים לא כמצוות אנשים מלומדה, לא מתוך הרגל או חוסר נעימות  או דרך ארץ בלבד, אלא מתוך אהבת חסד ואהבת הבריות.

 

כזה היה ר' יוסף. הוא אהב אורחים והם אהבו לבוא. הכניס אורחים בחשק ובשמחה ודאג באופן אישי לכל אורח ואורח מקטן ועד גדול. מאדם חשוב ועד ילד קטן. מאורח שמגיע פעם בהרבה זמן ועד נכדים ונינים שאהבו לבקר. את כולם כיבד ולכולם דאג באופן אישי.

 

מתוך אהבת החסד שבו טיפל באופן אישי בכל אורח עד הפרט הקטן. הוא נהנה מאד לטרוח בשביל אורחים. המילה העקרונית הייתה: כשיש מקום בלב יש מקום בבית. בשנים הראשונות במושב הבית היה קטן מאד כארבעים מטר רבוע, ובכל זאת היו זמנים שעשרות אורחים שהו בו תקופה ארוכה וכולם הרגישו בנוח.

ר' יוסף קיבל את האורחים במאור פנים מיוחד והיה נראה עליו כמה הוא שמח באורח ומאד נהנה בחברתו. כל אורח הרגיש חשוב ורצוי.

מספר הנכד הרב שמעון פרץ:

"באחד מימי השבעה על סבא זצ"ל, כאשר עמדתי להיכנס לאוטו ולנסוע, פנה אליי בחור צעיר ושאל אותי אם אני קשור משפחתית לצדיק שנפטר. עניתי לו שכן ושאלתי מה רצונו. הוא ענה לי שיש לו משהו לספר לי. הזמנתי אותו לתוך האוטו והקשבתי לו במשך דקות ארוכות:

אני השכן מלמעלה של ר' יוסף. אני חי בבית לבד יחד עם אחי. די בודדים אפשר לומר. מספר פעמים הוזמנתי על ידי ר' יוסף ואשתו עישה אליהם לבית ובמיוחד בשבתות. היו אלו הזמנות כל כך חביבות עד שהרגשתי שלא הם עושים לי טובה אלא אני הוא זה שמשמח אותם בבואי לביתם. קשה היה לסרב להזמנות כאלה ובפרט בשבתות. אני לא יודע כמה אתה זכית להיות אצלם בסעודות שבת, אמר לי, אך אני זכיתי להרבה סעודות כאלו והיה זה מעין עולם הבא. החום והאהבה שהורעפו אליי, האוכל הטעים, זמירות השבת הנפלאות. הרגשתי מעין עולם הבא. ממש כמו בן משפחה. הסעודות הללו חיממו את ליבי באופן מיוחד ונתנו לי כוח".

 

ר' יוסף הקפיד על ליווי של ארבע אמות. ממש עד השנים האחרונות לחייו על אף הקושי. בשנתיים האחרונות שההליכה הייתה קשה עליו מאד ובפרט ירידה במדרגות ועלייה בהם, הוא היה מלווה עד המעקה. עד היכן שיכל ללוות.

כמובן, שהליווי עצמו היה מלווה בברכות נפלאות להצלחה בתורה ויראת שמים ואף בפרנסה וכד'. לא היה זה ליווי טכני בלבד אלא ליווי אמיתי הנובע מהלב ומטרתו לברך את ההולך ולהראות לו עד כמה קשה הפרידה ממנו.

 

עוד הכנסת אורחים נפלאה שחשוב להזכיר היה האירוח של סבתא סולטנא [שדה] ז"ל, חמותו שהייתה גם דודתו. היא גרה בביתם במשך עשרות שנים רבות. הייתה כבת בית וזכתה לכבוד רב. היא הרגישה כמו בבית ותרמה רבות לחינוך הילדים והנכדים. משפחת אביקסיס מנתה ארבע עשרה נפשות יחד איתה. הורים, אחד עשר ילדים וסבתא סולטנא [שדה].

 

מספרת בתו אביגיל שתחיה:

"אני זוכרת בתור ילדה קטנה שהבית שלנו היה תמיד מלא אורחים. שלפעמים התארחו אצלנו שבוע ושבועיים. הבית היה קטן וזה לא מנע. היה שטיח ענק ועליו ישנו והיו שמחים והרגישו בנוח כי ההורים ניחנו בשלווה הזאת. ולכן גם האורחים הרגישו כך.

עד כמה שאבא ואימא אהבו אורחים בכל זאת הייתה לאבא הרגישות כלפי אימא והיכולות שלה, והוא כיבד את זה".

 

מספר בנו הרב יהושע:

"בכלל כל מי שבא אל ההורים כולל אותנו תמיד הרגיש שהוא אהוב מכובד וחשוב מכניסתו של האורח ועד יציאתו. חבר שבא איתי לבית הורי אמר לי יש לך הורים מיוחדים ואצילים.

מצוות הכנסת אורחים הייתה נעשית בשלמותה. אצל כל אחיותיו ואחיו של אבי לא יתכן שמישהו יכנס ולא יזכה בתשומת לב בשלמותה.

אין לצאת מבלי לטעום משהו וברוב המקרים אם באים לזמן ממושך יותר חייבים ארוחה מלאה".