הלכות תשעת הימים למגוייסים ומשפחתם

א. תשעת הימים
משנכנס אב ממעטים בשמחה.
כלומר: מיום ראשון בלילה, אור ליום שני, הננו נכנסים ל"תשעת הימים".

השמחה האסורה היא: בנין של שמחה, נטיעה של שמחה ומשא ומתן של שמחה. כלומר: הרחבת דיור, סיוד הדירה וכד', מוגדרים כ"שמחה", והם לצורך  הרווחה, שאפשר לחיות גם בלעדיהם. לכן אסורים. כמו כן, שתילת דשא או פרחים, להרווחה, אסורים. נטיעת עצי פרי, בודאי בארץ ישראל, היא מצוה ומותרת. בניה המחזקת אחיזתנו בארץ אף היא מותרת.
משא ומתן היינו מסחר, קניה ומכירה לשם רווחים, יש אוסרים רק קניית ומכירת כלי כסף של צרכי חתונה. ויש אוסרים כל קנייה ומכירה להרווחה. ראוי להמנע מקניות שאינן מחויבות.
מי שאבדו נעליו (שכיח אצל ילדים..) מותר לקנות נעליים חדשות ולנעול אותם.

זוג צעיר המתחתן אחרי ט' באב, מותר לשכור או לקנות דירה וכן שאר קניות לחתונה.
 
ב. תספורת וכביסה
אשכנזים נוהגים שלא להסתפר ולהתגלח מי"ז בתמוז, מנהג ספרדים שלא להסתפר ולהתגלח רק בשבוע שחל בו ט' באב, כלומר ממוצאי שבת חזון.
כל כביסה, קבעו חכמים, שיש בה שמחה, כאשר בגד מתחדש, והרי זה דומה לקונה בגד חדש ששמח בו. לכן אסרו חכמים כביסה בשבוע שחל בו ט' באב.
רוב הספרדים, אכן נוהגים לאסור כביסה רק ממוצאי שבת חזון.

אשכנזים, נוהגים להחמיר ולאסור כיבוס מראש חודש אב, גם בליל ר"ח, אסור.
אולם, מי שיש לו רק בגד אחד לשבת והוא התלכלך, או שיש לו כמה בגדים לשבת וכולם התלכלכו, מותר לו לכבס בגד אחד ביום חמישי או שישי לכבוד שבת חזון.

כשם שנאסר כיבוס לאשכנזים, כך אסור ללבוש בגד מכובס. מאחר וכמעט לא אפשרי ללכת שבוע שלם בלא להחליף בגדים, אם רוצה להחליף, ישליך את הבגד המכובס על הריצפה וינענעו לכאן ולכאן, כדי לאבד את חידושו, ואח"כ ילבשנו.
כשם שאסורה כביסה, נאסר גם לגהץ, כל אחד לפי מנהגו, לאשכנזים מא' אב, ולספרדים ממוצאי שבת חזון.
כביסת בגדי תינוקות וילדים עד קרוב לגיל מצוות, מותרת אפילו אחר שבת חזון, הואיל ואין שמחה בכביסתם.
בגדים שאם לא יכבסו אותם עלולים להעלות עובש או לקבל ריח רע, גם לאשכנזים מותר לכבס, עד "שבוע שחל בו", היינו עד ערב שבת חזון, מפני שהם כ"דבר האבד", ודי בו כדי להתיר איסור התלוי במנהג.
הדינים הללו אמורים הן בבגדי חול והן בבגדי שבת, ובכל סוגי הבגדים.
 
ג. רחיצה
עיקר הדין הוא, שרחיצה אסורה רק בט' באב עצמו (אחד מחמשת העינויים). אולם, אשכנזים מחמירים, ואין רוחצים כבר מר"ח אב.
רוב הספרדים נזהרים מלרחוץ רק בשבוע שחל בו.
הרחיצה שנהגו לאוסרה היא "רחיצה של תענוג", במים חמים, עם סבון או שמפו ריחניים וכד'. רחיצה לשם נקיון, בכל מקרה מותרת.
בימים אלה שהם ימים חמים, הרחיצה היא לנקיון, ומותר לרחוץ במים קרים או פושרים, רצוי, עם סבון פשוט.

ד. בשר ויין
נוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין, מר"ח אב.
הבדלה במוצ"ש, פרשת דברים, אפשר לכתחילה לעשות על מיץ ענבים, והמבדיל ישתה.

ה. מוסיקה, תפירה, סריגה וכד'.
מוסיקה: הפוסקים חלוקים בשאלה, האם מותר לנגן ולשמוע מוסיקה בכל ימות השנה. למעשה, בכל ימות השנה נוהגים להקל ולשמוע, כדעת הפוסקים המתירים (רש"י, תוס', רמ"א בסימן תקס,ג). בתשעת הימים ראוי לנהוג כפוסקים האוסרים (שיטת הרמב"ם)  ולהימנע מניגון ושמיעת מוסיקה.
שמיעת מוסיקה ווקאלית, מותרת.

הסובל ממתח או חרדה, ומוסיקה מרגיעה אותו, ישמע מדיסקים או קלטות וכד'.

שידוכין: למרות שאין מתחתנים, מותר להשתדך (ואף לכתוב שטר תנאים, לנוהגים), בלי מוסיקה ובלי ריקודים.
נהגו שלא לסרוג או לתפור בגד חדש בתשעת הימים. תיקונים קלים כמו תפר שנפתח או כפתור שנתלש, מותר לתופרם.
טיולים:  אע"פ שמותר לטייל, ראוי שלא לצאת לבילויים וטיולים מפני שהימים הם ימי סכנה. מסלול פשוט, ללא עליות וירידות קשות, אפשר ללכת גם בימים אלה.
 
יום שני, ח' מנחם אב, ערב ט' באב

א. בסעודה המפסקת אין אוכלים שני תבשילין.
לכן נהוג לקיים סעודה אחה"צ, לפני תפילת מנחה. זו אינה הסעודה המפסקת, ואפשר לאכול בה גם כמה תבשילים (כמובן ללא בשר ויין).

מברכים ברכת המזון, ואח"כ מתפללים מנחה.

ב. השקיעה בשעה 19:37.
נוהגים לאכול סעודה מפסקת בערך בשעה 19:00. כאמור, אין אוכלים בה שני תבשילים, אלא נוטלים ידיים על פת, ונוהגים לשבת על הארץ ולאכול עם הפת, ביצה קשה. טובלים את הביצה באפר כסימן לתחילת האבלות על חרבן בית המקדש.

ג. גם אם אוכלים שלשה יחד, אין מזמנים.

עיצומו של צום, ט' מנחם אב
א. תחילת הצום בשעה 19:30.
ב. במשך הצום, יש להזהר ליטול ידים רק עד קשרי אצבעותיו.
ג. אין יושבים על כיסא, אלא על מקום נמוך מהרגיל.
ד. בבוקר, יש ספרדים המניחים טלית ותפילין, אבל רבים מהספרדים וכן האשכנזים אינם מניחים טלית ותפילין בבקר אלא במנחה.
ה. מחצות היום, שעה 12:44, אפשר לשבת על כיסא.
ו.  במוצאי הצום, מתפללים ערבית בשעה 19:55, צאת הכוכבים, אבל סיום הצום הוא כמה דקות אח"כ בשעה 20:01.

מעוברות, יולדות ומניקות

יולדת, בתוך שלושים יום ללידה
א. ט' באב חמור מהצומות האחרים, ונשים מעוברות או מניקות חייבות לצום.
ב. אולם, הלכה נוספת היא: חולה פטור מהצום.
ג. הגדרת המושג חולה: חלה כל גופו (אע"פ שאין כל סכנה בחולי).
ד. לדוגמא- 1) יולדת בתוך 30 יום ללידת הנחשבת כחולה. כלומר: אם ילדה בתאריך ט' בתמוז או אחרי כן, פטורה מהצום. 2) מי שיש לו חום (יותר מ37.5) נחשב כחולה. כאב או חולשה הגורמים לאדם בהכרח לשכב במיטה, אף זה מוגדר כחולי.
ה.  לכן- הלכה למעשה:
מעוברת או מניקה תתחיל לצום כרגיל, מתוך כוונה לצום לפחות עד הבוקר. אם בבוקר היא מרגישה רעב או צמא המנטרל אותה מפעילות, או שהיא מרגישה סחרחורת או בחילה, מסוג ההרגשות הגורמות לאדם להיקרא "חולה", מיד היא פטורה מלצום. (לתשומת לב: כמעט כל אדם חש חולשה ביום צום, מדובר כאן על הרגשת חולשה יותר מהחולשה המקובלת)? גם אם הרגשות כאלה הקדימו לבוא, וכבר בערב או בלילה היא "חולה", פטורה מלהמשיך לצום.
ו. מניקה אשר מרגישה שהחלב עומד להיגמר, ואין לה ממה להניק את תינוקה, מותרת לאכול ולשתות מיד.
ז. כל הפטור מן הצום, מותר לו לאכול ולשתות כל כמות הנדרשת לו. אין בט' באב דין אכילה ושתיה לשיעורין.

מוצאי תשעה באב, ו- י' במנחם אב
א. במוצאי תשעה באב, יום שלישי, אור ליום רביעי, י' מנחם אב, נהגו שלא לאכול בשר ולשתות יין, עד יום רביעי, י' אב בחצות 12:44. יש המחמירים גם בתספורת, גילוח ורחיצת כל הגוף. בימים אלה שהם ימים חמים, מי שקשה לו, יכול לרחוץ כל גופו, במים לא חמים ממש. לאחר חצות יום רביעי, מותרים בכל.

לחיילים המגוייסים ולמשפחותיהם

בעקבות המלחמה, ההתייחסות ההלכתית ללוחמים, וגם למשפחות, שונה.
א. אכילת בשר:
חיילים השותפים ללחימה, הן אלה הלוחמים ממש, והן תומכי הלחימה, מותר להם לאכול בשר כדי לשמור על כוחם.
אם יש צורך, מותר לאכול בשר עד יום שני, ח' באב, בצהרים.
נשים שבעליהן מגוייסים, אם מרגישות צורך להתחזק, ולאכול בשר, גם להן מותר.
לילדים עד גיל 10, אפשר לתת מזון בשרי, עד יום שני, ח' אב, בצהרים.

ב. כביסה:
בגד נקי, מרענן, ונותן יכולת פעילות טובה יותר. לכן, גם לאשכנזים מותר לכבס בגדים הנדרשים לחיילים עד שבת חזון.
רצוי להמנע מכביסה בימים ראשון, שני ושלישי (ז, ח, ט באב).
במוצאי תשעה באב, מותר לכבס מיד.
ג.  צום ט' באב:
כל חייל בתפקיד, הן לוחם, והן תומך לחימה, שהצום עלול לגרום לו לירידה בתפקוד, פטור מלצום.

הלוחמים בפועל, החייבים לשמור על עירנות מירבית, אסור להם לצום!

ד. אשת חייל, הן נשים המטופלות בילדים קטנים, והן כאלה שעדיין לא מטופלות בילדים, יאמדו את כוחותיהן. האומדן כולל, הן את הכח הפיזי, והן את העוצמה הרוחנית.

כל אישה שמרגישה חולשה, חשש מהצום, דאגה נפשית רבה, פטורה מלצום.

אפשר להתחיל לצום, מספר שעות ראשונות, ואח"כ, בהתאם להרגשה, להחליט אם ומתי לשבור את הצום.

במקרה שלאישה יש ספק, לכתחילה תתיעץ עם רב. אם לא מתאפשר להתייעץ, בכל מקרה של ספק, לדון לקולא, ולשבור את הצום.

בימים אלה, כולנו בתפילה להצלחת חיילינו, למיגור האוייב,
ולשוב כולם בשלום לביתם.
נגביר אהבת חינם בינינו, ומהרה יבנו כל חורבותינו!