נספח שני - על אהבה והתאהבות

חלק זה כולל דברים מתוך מספר תשובות באתר שורש.

 

אחת הבעיות הגדולות בהתמודדות עם נושא הצניעות היא העובדה שציינו מספר פעמים, שיש יסוד חיובי מאוד לכח הגדול הזה, יסוד האהבה בין בני הזוג. מתוך כך, אנו נשאלים פעמים רבות באתר שורש על עצם הכח הגדול של האהבה - מדוע למעשה אנו דוחים אותו לזמן "מאוחר" כל כך. או במילים אחרות - אם הקב"ה "לא רוצה" שנערים ונערות צעירים כל כך יושפעו מכוחה של האהבה והמשיכה בין המינים - מדוע הוא טָבַע אותו אצלם בגיל צעיר מדי? מדוע אנו לא בנויים כך שנתחיל לחפש אהבה וחיבה מהמין

השני בדיוק בזמן שבו צריך את זה, כאשר אנו מוכנים וצריכים להקים משפחה...

הנושא הוא ללא ספק מורכב מאוד (יש כאן מעין ניסיון להבין את "ההיגיון האלוקי" בקביעת מצווה, שזהו כמובן ניסיון בעייתי) ונוגע להבנת עצם הצבת הניסיונות בחייו של האדם, אולם נראה שלפחות במקרה זה אפשר לראות יתרון ברור אחד לעצם העובדה שאנחנו "אוהבים לפני זמננו". אולם טרם שנפנה לעסוק ביתרון זה, חשוב לזכור שבדורנו כמעט כל מי שעוסק בחינוך סבור שאנחנו אכן "אוהבים" בגיל צעיר מדי ושאין ספק שהאובססיה סביבו גורמת מצד אחד ל"האלהת" הרגש ומצד שני לפספוס גדול בהכרת רגש אהבה אמיתית, מכיוון שבגיל צעיר אנו מפנים את עיקר העוצמות למקומות הלא נכונים (כמו "עשיית רושם") ולאו דווקא לעניין עצמו. אולם עדיין, נראה שיש מקום להבין מדוע הקב"ה אכן ברא לנו את רגש האהבה בגיל צעיר כל כך...

נראה שחשוב לומר שיש, מצד האמת, הבדל גדול בין אהבה לבין התאהבות, והיום, בעולם המערבי, ההבדל הזה היטשטש עד כדי כך ששני המושגים משמשים כאחד ואנחנו כמעט ולא מסוגלים להבחין ביניהם.

כפי שזה נראה, נערים ונערות בגיל צעיר בהחלט מסוגלים להתאהבות, אבל לא הגיעו עדיין לשלב של אהבה. אהבה נבנית על ידי נתינה ארוכת טווח ועל ידי עבודה עצמית וזוגית לא קלה, וכמעט (מלבד איזה זיק ראשוני) אין לה קשר להתאהבות הראשונית. ניתן ללמוד על נקודה זו מעצם השאלה שהעלינו, שהרי מטרת האהבה והמשיכה החזקה בין המינים (על פי עומק היהדות, כמובן) היא לבנות משפחה... ורוב האנשים הרי לא רוצים או לא יכולים לבנות משפחה בגיל צעיר מידי. מכאן, שלמרות שיש לאדם את הרגש הזה והקב"ה הוא זה שנתן לו אותו, זה לא הדבר עצמו. החלוקה הזו, כמובן, איננה המצאה שלנו - כמעט כל מטפל זוגי או מישהו שמבין בנפש האדם יכול לציין את ההבדל בין רגש "התאהבות" לבין אהבה הנובעת מנתינה. למעשה, רבים אוהבים לציין שיש לא מעט סתירה בין השניים, כאשר בהתאהבות ההוליוודית שאנו מכירים יש יותר אהבה עצמית מאשר תחושה עזה כלפי הזולת.

יש לי חבר שנוהג לומר שהקב"ה ברא עשירים בעולם רק כדי שכולנו נלמד דבר אחד - שכסף לא מביא אושר, ועל פי דרך זו ניתן לומר שייתכן והקב"ה ברא את העולם כך שבתחילה נתאהב (מלשון "התאהבות") ורק אחר כך נאהב כדי שנבין בסופו של דבר מהי אהבה אמיתית, שכשנגיע לכך באמת נראה את הטעם האמיתי של אהבה... כדי שלא נטעה בגיל מבוגר ובחיי הנישואין בין אהבה להתאהבות, הרי שאנו מקבלים את היכולת לחוות התאהבות בגיל צעיר, מעין הכוונה על דרך השלילה לקראת הדבר האמיתי.

כמובן, כמו בכל דבר, גם כאן ישנם בלבולים רבים ו"העולם הזה עושה הכל כדי להטעות אותנו", וכך אנו מוצאים את עצמנו שקועים בקצף "שמשפריץ" העולם המודרני סביב הנושא... מביטים באנשים המחייכים בכלי התקשורת ושומעים את הכינורות בסרטים ההוליוודיים ומפסיקים לחשוב על מצבם האמיתי של ה"כוכבים" הללו שמוכיחים שוב ושוב שהם אינם מסוגלים לאהוב. וכך גם אנחנו... לומדים לא לאהוב. אנחנו מתאהבים, ככל הנראה, שוב ושוב, אולם הרעש הגדול שסביבנו ו"האושר הגדול" שנוטף מכל תמונה יפהפיה בעיתון מונעים מאיתנו לאהוב באמת. בודאי אצל צעירים שנפשם נוטה אחרי הרעש הגדול... אולם, כפי שאמרנו, ניתן וצריך להפיק גם מטעות זו לימוד חשוב ובריא לנפשנו - על אהבה, כוחה העצום, הנתינה שבה, וגם... הזמן שבו היא צריכה לבוא.

זה אולי לא נראה כקשור ישירות לצניעות שעליה דיברנו, אולם כאשר האהבה באה בזמנה - היא באה גם בצניעות גדולה, גם מפני שאנו צנועים יותר בגישה אליה וגם בגלל אופייה של האהבה שבאה עם צניעות.