משהו חדש "קורא" בציבור החרדי – איך זה נוגע לנו?

אחד ההבדלים המהותיים המבחינים בין הציבור הדתי-לאומי לחרדי מתגלה ביחס למודרנה. עצם הופעתה של המודרנה הציבה אתגר ייחודי בפני הציבור היהודי-דתי. רבים תמהו: כיצד יש לנהוג? האם לראות במודרנה אויב או אתגר מבורך? נוכח שאלה מורכבת זו, התפצל הציבור הדתי לשני חלקים. הציבור החרדי החליט כי המודרנה היא יריב מסוכן, ממנה יש לבצע הסתגרות מרבית, למעט שימושים טכניים (וטכנולוגיים) הכרחיים. לעומתו, הציבור הדתי-לאומי רואה במודרנה חלק מעולמו של הקב"ה, ומוכן לבדוק בצורה עניינית כל הופעה שלה כדי לבחון מה ראוי לאמץ (ומה חובה לפסול!). אמנם יש זרמי משנה בציונות-הדתית עם עמדות שונות כלפי המינון הראוי של הפתיחות למודרנה, אך פסילה מוחלטת אינה כלולה ביניהם.

תיאור זה של שתי התגובות הוא בהיר וממוקד, ויש איתו רק בעיה אחת. הוא כנראה לא לגמרי נכון. לאחרונה יצא לאור ספר מרתק, "קריאה כשרה" (הספר בינתיים באנגלית ונקרא: strictly kosher reading) שנכתב על ידי ד"ר יואל פינקלמן שחושף את המתרחש מאחורי הקלעים בציבור החרדי. הספר מראה כיצד ההתמודדות של הציבור החרדי עם המודרנה היא הרבה יותר מגוונת ורבת-פנים ממה שהם מציגים כלפי חוץ. במבחן המעשה, החרדים אינם מצליחים להתנזר מתכני המודרנה. בשנים האחרונות הם מושפעים ויונקים רבות מזרמי חשיבה מודרניים, ופשוט מתרצים זאת בצורות שונות.

אמנם קיים מחקר רב המנסה להבין את המתרחש בציבור החרדי, אך פינקלמן עושה כן מזווית ייחודית. הזירה בה מדגים פינקלמן את התמורות בדרכי ההתמודדות עם המודרנה היא בעיקר זירת הספרות הפופולארית. בניתוח מעמיק ומרתק (וממוסמך להפליא), תוך כתיבה הוגנת ומכבדת, מראה ד"ר פינקלמן כיצד מתפתחת בציבור החרדי ספרות מגוונת – ספרי ילדים וספרי מתח, מדריכי זוגיות ומדריכי הורות – כשרבים מהם יונקים ישירות מתרבות המערב ועקרונותיה. הוא חושף וממפה בצורה שיטתית את הדרכים בהן הכותבים מצדיקים 'אימוץ' זה של תכנים מודרניים (יהיה זה על ידי טענה שהכול כבר מופיע בתורה; דרך התנצלות דחוקה; ועד הסבר למה במקרה המדובר אכן יש לינוק מתרבות זרה [פרק 3]). ניתוחיו גולשים לניתוח הסגנון המודרני של רבים מהזמרים החרדים ויחס הרבנים אליהם (עמ' 97), לנכונות לכתוב ספרים על צדיקים תוך גילוי (גם) של חולשותיהם האישיות (חלק מפרק 4) ועוד. מבין השטים עולה המסקנה: גם הציבור החרדי גילה את הפנאי, ומרתק לראות כיצד הוא מתמודד אתו.

למה כל זה כה חשוב לנו? בעיקר, כי אותם תהליכים ואתגרים ניצבים גם בפני הציבור הדתי-לאומי. המתח בין שמרנות לסגירות; המתח בין נאמנות למסורת ובין חדשנות; הדיון סביב היחס הראוי למושגים של "דעת תורה" – הכול קיים גם בתוכנו. כך למשל מנתח פינקלמן בצורה מרתקת את הדרכים בהן הציבור החרדי מתמודד עם ביקורת פנימית על דרכו ("האם מותר לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ") ואת האופן בו הופעת האינטרנט והטוקבקים מערערים את היכולת של גופים סמכותיים לבלום את הביקורת הפנימית (פרק 6). והרי סוגיות אלו מסעירות גם אותנו לא מעט בעת האחרונה (ודי לחכימא...).

לשון אחר, העיון במה שמתרחש אצל הציבור החרדי בנושאי יסוד אלו משמש לא רק חלון הצצה לנעשה אצל ציבור גדול ומשמעותי בישראל, אלא בעיקר מציב ראי דרכו נוכל להבין בצורה אחרת את התהליכים המשמעותיים שמעסיקים את הציבור שלנו באינטנסיביות גוברת והולכת. אף אנו מנסים לסלול דרך (שונה משלהם) בין מוקדים מקוטבים אלו, ויש הרבה מה ללמוד מהשינויים המתרחשים אצלם, מהצלחותיהם ומכישלונותיהם.

ומחשבה לסיום: הציבור החרדי מצליח ליצור ספרות ותרבות חרדית (ויש שיאמרו על חלקה: "חרדית-לייט") היות ויש לו קהל קוראים המחפש תרבות ייחודית ומסרב לצרוך תרבות חילונית. במעין ספיראלה של "ביצה ותרנגולת" מצליחה הספרות שלו לבטא את דרכו ובו זמנית לשמש גורם בעצם עיצובה. בציבור הציוני-דתי אין שוק כה גדול לתרבות ייחודית, היות וחלקים רחבים שלו צורכים תרבות חילונית (תוך הצבת הַגבלות מינימום מסוימות). האם חוסר נכונות זו לטפח שוק ייחודי עם קול ציוני-דתי אותנטי לא יוצר הפסד, הן לציבור הציוני-דתי ולחינוך בניו והן לציבוריות הישראלית כולה? אמנם ניצנים ראשונים של ספרות ייחודית נראים כבר שנים, אך זה עדיין טיפה בים. קצת יותר גאוות יחידה לא הייתה מזיקה לנו.

הכותב הוא ראש תחום אמוני במכללת אורות ישראל