טבעי או אלוקי?

בסופו של יום הכיפורים, בסופה של תפילת נעילה, אנחנו עומדים מול ארון הקודש הפתוח ואומרים שבע פעמים- "השם הוא האלוקים, השם הוא האלוקים". במקור הפסוק הזה נאמר על ידי בני ישראל כאשר הם הושפעו ממעשיו של אליהו הנביא ובחרו הקב"ה מול אלוהי הבעל. ואז הם אמרו ש"השם, הקב"ה, הוא האלוקים" ולא משהו אחר. אולם כמו בכל נבואה גם לפסוק זה יש פירושים עמוקים נוספים שאחד מהם עוסק בטבע. על פי התורה הפנימית ביהדות, המילה "אלוקים" מייצגת את אלוקי הטבע, את הבריאה, את המציאות כאן ועכשיו ואת כוחה- את המרחבים העצומים, את הכוחות הבלתי מוגבלים של הטבע, את חוקי הטבע והכימיה והפיסיקה שכולנו כפופים אליהם. בהקשר זה פירוש המילים "השם הוא האלוקים" היא שהקב"ה הוא הטבע. אותו טבע גדול ורחב, ענק ובלתי מושג, שנראה כמתנהל על פי חוקים משלו, על פי חוקים קבועים ובלתי "אלוקיים", הוא בעצם הקב"ה בעצמו. כך החליט האלוקים לברוא את עולמו, בכפוף לחוקים אלו, והוא שם תמיד- בתוך הפיסיקה, הכימיה, הסטטיסטיקה ובוודאי בתוך המתמטיקה. שהיא לדעת רבים ה"שירה" של המציאות שמאפשרת להביע רעיונות מדעיים רבים בעזרת מספרים וחוקים קבועים.

על פי ההבנה הזו, התורה האלוקית שקיבלנו בהר סיני וחוקי הטבע הם שני צדדים של אותה מטבע. התורה מתארת את ה"חוקים האלוקיים" שמנהלים את חיינו, חוקי המוסר וחוקי ההתנהגות האנושית ואילו חוקי הטבע מתארים את הצורה שבה אותה אלוקות התלבשה במציאות הסובבת אותנו. נכון, כמובן, שהתורה היא אלוקית יותר, והיא מתארת משהו שהוא חשוב יותר לאדם... אולם גם לחוקים הטבעיים יש חשיבות גדולה ומכרעת לחיינו. כי הם חלק מאותה יצירה גדולה ועליונה- הטבע. גדולי עולם רבים במסורת היהודית התחברו לרוחניות דווקא דרך הטבע, דרך יופי הבריאה ודרך כלים "מעשיים" כמו מוסיקה עליונה ורוחנית, טיולים בטבע ובזמן האחרון (ביהדות מאתיים שנה הם בהחלט ב"זמן האחרון")- גם התבודדויות בחיק הטבע.

הבעיה, אם אפשר לקרוא לה כך, התחילה כאשר האדם שכח מעט את מקומו של הטבע ובחר להאדיר ולרומם אותו מעל הפן המוסרי. חוקי הטבע הם מדידים, הם ברורים ומוגדרים ו"קל" לעסוק בהם. חוקי הטבע גם לא מצריכים שינוי ועבודה עצמית כמו חוקי המוסר... כי כמו שאמר פעם מתמטיקאי מפורסם- כדי ללמוד גיאומטריה לא צריך להיות מרובע. אולם כדי לעסוק במוסר יש צורך להיות מאוד מוסרי ולעבוד קשה. ובסופו של דבר חוקי הטבע "ניתנים לאחיזה בידיים"... וכך נוצרה "הפרדה" בין העולמות. ואולי אפילו קנאה ושנאה בין שני עולמות שאמורים היו להשלים אחד את השני, להיות שני צדדים של אותה מטבע.

בסופו של דבר החזרה לארץ ישראל מהגלות תכריח אותנו גם לחזור אל הטבע ושירתו, אל החכמות הטבעיות ואל העיסוק בהם. מתוך תורה, מתוך מבט רוחני ומוסרי, אולם אנחנו נאלצים, באילוץ שיש בו בחירה, להקים מדינה, צבא, כבישים ומדעים וכל אלו מצריכים ידע רחב בחכמות הטבעיות. ידע שבסופו של דבר משלים ומלמד יותר גם על הצדדים הרוחניים שלנו. ואולי זו העבודה הגדולה ביותר של דורנו- לאחד את שני הדברים הנפרדים הללו, לתקן את החכמה המדעית ולשכלל את החכמה התורנית- כך ששניהם ישלימו אחד השני ויעלו אותו.