ר' אברום שלי- לדמותו של מו"ר הגר"א שפירא, במלאת תשע שנים לפטירתו

'ר' אברום'. צמד מילים שמעורר געגוע עמוק ודמעות עצורות בקרב אלפי תלמידיו הרבים. חלפו להן תשע שנים מאז שעולמנו השתנה לבלי היכר. עולם בלי 'ר' אברום'... מבין שלל הכתרים והתארים שנקשרו לדמותו, טרם נמצאו המילים שיביעו נכונה את דמותו של מי ש'גדול מרבן שמו'.

כנער צעיר ב'שישית' זכיתי לפגוש לראשונה את הרב, בשיחה מיוחדת שהתקיימה בביתו, לתלמידי ישיבת 'נחלים', הרב, שהיה בן למעלה משמונים וחמש שנים, סיים את השיחה באופן מפתיע: "נתראה בעוד כמה שנים בישיבה..." כך, בשובבות המיוחדת לו 'קנה' אותי. אצל ר' אברום כידוע, 'אסור להיות זקן' - אינה אמרה, זוהי דרך חיים. ואכן, בחלוף כמה שנים מאותו מפגש ראשוני, זכיתי לעלות לישיבת 'מרכז-הרב' ולקבל מעט מן המעט, מתורתו של 'מוסר התורה'.

'מוסר התורה'. כך גדל בעצמו ועל כך, גידל את תלמידיו. "רב ותלמיד, רב ותלמיד", מטבע לשון שעליו חזר במשך שנים רבות בכל שיחת הכנה לקראת חגן מתן תורה בישיבה ובדבריו היה מדגיש שהרב מקבל את התורה, על מנת שימסור אותה לתלמידיו. העברת התורה מדור לדור, מרכזיות מוסד הישיבה בישראל, קנין תורה ועמלה, השאיפה לגדלות בתורה ואהבתה. לנושאים אלו הקדיש רבות משיחותיו והדרכותיו. בעשרת ימי תשובה, היה מסביר ש'אסור להיות בינוני' ושיש לשאוף להיחתם דווקא ב'ספרם של צדיקים גמורים' ולא להסתפק ב'ציון-עובר' ב'ספרם של בינונים'... אכן, מי שגדל בעצמו בתנאי קיום קשים ביותר ומסר נפשו וכוחותיו על לימוד התורה, זכה להיות מגדולי מוסרי התורה.

אך, בגדולה תורנית בלבד, אין די. השייכות ל'כלל-ישראל' בערה כאש בקרבו ובלבבו. לעולם לא אוכל לשכוח את נוראות ההוד, של מעמד שיחת ההכנה לפני התקיעות בר"ה, כאשר הרב מסביר את מהות היום. לבוש כולו בגדי לבן כמלאך, עטוף בטלית המשתלשלת מעל ראשו עד מעבר לפיו, שואג מקירות ליבו ודמעות בעיניו: 'בתוך עמי אנכי יושבת' - מה שיקרה עם 'כלל-ישראל' יקרה איתי'... בדברים שבכתב, אף הסביר פעם לבחור ישיבה נבוך ש"כלל-ישראל אינו בני ישיבה בלבד, אלא זרע אברהם יצחק ויעקב, כל אלו אשר בשם ישראל יכונו..." (אגרת, שבט ה'תש"מ)

כממשיך דרכו של מרן הראי"ה קוק ברבנות הראשית לישראל ושל בנו, הרצי"ה קוק, בראשות ישיבת 'מרכז-הרב' ובהנהגת ציבור נאמני התורה והארץ, דגל בממלכתיות אמתית הרואה במדינת ישראל את "ראשית צמיחת גאולתנו" ובד בבד, נאבקת עם הממשלה, כאשר זו פועלת לרעת העם, התורה והארץ. במשך שנות דור, לחם על שלימותה של ארצנו בעוז ובגבורה, ויחד עם זאת, מעולם לא הפסיק להאמין שכל המשברים הללו הינם ארעיים ושככל שתתעצם האמונה ותרבה הדעת, כך גם תשוב הגבורה וגאון האומה.

אמת מה נהדר, היה מראה כהן גדול... מיום ליום, חסרונו מורגש יותר ויותר, ונדמה לי שטרם נעשו המאמצים להנחלת תורתו ומורשתו לדורות, ולהבאת דמותו בפי קהלים מגוונים ושונים ככל שניתן. בזמן הקרוב, אי"ה, נזכה להופעת פסקיו, הדרכותיו והנהגותיו ואנו זקוקים להם ומצפים לכך. בשלושה כתרים, נכתר מורנו ורבנו זצ"ל, כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות (הנהגה), אך, כתר שמו הטוב - עולה על גביהם. שנזכה ללכת בדרכיו ולהמשיך את מפעליו.