דברי פתיחה והקדמה לספר מתבגרים יחד

 

האחריות החינוכית שלנו כהורים לילדינו תובעת מאתנו להכיר את שעובר על ילדינו – תביעה שהיא גם זכות נעימה. מתוקף אחריות זו אף נדרש מאתנו להדריכם בדרך ישרה – תהליך שגם בונה בנו, ההורים, קומה נוספת.

אלא שפעמים רבות קיימים קשיי תקשורת בין הורים לילדיהם בגיל ההתבגרות, ובפרט בנושאים של צניעות, שהנם רגישים וקיימת בהם מבוכה.

הקושי הוא כפול: הן מצד הנערים המתבגרים, הן מצד האבות.

מצד הנערים: הנערים נמצאים בתקופה שבה הם בונים את הזהות האישית שלהם, וכחלק מבניין זה הם הולכים ונפרדים מאתנו ההורים ולעתים כלל לא מעוניינים לדבר אתנו, ובוודאי שלא לשתף אותנו בנושאים אינטימיים או בקשיים שיש להם. העיסוק בנושא עשוי להיות מביך ויש שהנער יחשוש מלשתף, משום שהוא חושב שנעריך אותו פחות או אף נעניש אותו על מעשיו.

מצד האבות: האבות לעתים לא יודעים מה לומר ואיך לשוחח בנושאים אלו. בנוסף, לעתים רתיעה יכולה לנבוע מן הקושי של האב עצמו לעסוק בנושאים שיעמידו אותו בפני תביעות הלכתיות ובפני הצורך להשתנות ו/או שאלות מביכות מצד הבן.

כמו כן יש גם אבות שתסבוכות ומשקעים שהיו להם בנושא בעבר, מקשים על הדרכה נכונה לבניהם בנושא ו/או מובילים אותם להפעלת לחץ יתרה על מנת שהבן לא ייפול במקום שבו הם נפלו בעבר.

על רקע זה צמח הצורך בליקוט המקורות וכתיבת פרקי הספר, המאפשר 'להיפגש' דרך התורה עם הנושאים ולשוחח עליהם.

עצם המפגש ללימוד משותף משדר את המסר: אנו ביחד, אני לצדך, אני מעוניין ללמוד על מה שאתה עובר, יחד עם ההכרה שלי בצורך שלך להתבגר, להיות לבד ולבנות את אישיותך.

 

מספר סיבות יש לחשיבות בעיסוק עם ילדינו בנושאי הצניעות ושמירת הברית:

הנער בגיל ההתבגרות מסתקרן ומתחיל לעסוק בנושאים אלו, מחשבותיו בנושא הולכות ותופסות תאוצה דמיונית אשר איננה תחת שליטה ובקרה, במיוחד כאשר המידע מתקבל בצורה שאינה מבוקרת דרך התקשורת, האינטרנט ועוד, ולכן קיים הכרח להעברת הדברים בצורה מבוקרת וחינוכית מתוך תורה וקדושה.

אמנם מעבר לכך, הדרכות והלכות אלו הן תורת חיים, וכשם שאנו מדברים עם בנינו על הלכות שבת וכשרות, על הלכות השבת אבדה, על מעלת ארץ ישראל ועוד, כך נדבר עם בנינו על הלכות אלו, טעמיהן ודרכי יישומן.

אם לא נדבר עם בנינו בצורה הנכונה על נושאים אלו, תיבנה אצלם תפיסה מוטעית – שנושאים אלו אינם חלק מן התורה אלא הם 'פריצות', ואדרבא כאשר מלמדים ומדברים מתוך תורה על נושאים אלו, מתברר לנו ולבנינו עד כמה התורה מדריכה אותנו בכל אורחות חיינו.

דומה שדווקא הדיבור הישיר שמגיע מאב לבנו (ולא בצורה כיתתית למשל), יש בו צניעות וטהרה מיוחדת, והעברת מסר לבנינו שאנו איתם.

העיסוק בנושא מחייב אותנו ההורים לעבודה פנימית בכמה מישורים:

שאלה: מה ניתן לעשות אם הצעתי לבן ללמוד בספר והוא סירב? או אם התחלתי ללמוד עם הבן והוא אינו מעוניין להמשיך?

תשובה: ראשית רצוי לברר עם הבן, לנסות להבין ממנו ממה הוא חושש. ניתן להציע להתחיל בצורה לא מחייבת וכיו"ב.

שנית, פעמים רבות, אם אנו נעשה עבודה פנימית עם עצמנו – למשל לקבל את הבן במקום שבו הוא נמצא, לבוא ממקום שבו אנו מוכנים רוצים ללמוד ו'להתבגר' ולא כמטיפים לבן, נראה שפתאום הבן מוכן ורוצה בלימוד.

שלישית, ניתן לתת לאמא לבדוק מדוע הבן מסרב, ומה יכול לעורר בו רצון ללמוד.

רביעית, לא להתייאש, אפשר לנסות שוב כעבור זמן.

 

ובנימה אישית, פרקי הספר ותכניו יונקים מתוך עמדה חינוכית המאמינה באדם ובכוחותיו, מתוך עמדה הרואה ערך גדול באהבה וביכולת לעדן ולרומם את היצר – ולהשתמש בו לכוחות של יצירה.

יחד עם זאת, לא אחת שמעתי ממחנכים ומרבנים העוסקים בנושא, שמעבר לכל לימוד והדרכה, מוטלת עלינו כהורים אחריות ליצירת סביבה יהודית מתאימה, וזאת משום שכיום עצמת הניסיונות שבהם עומדים הנערים היא כל כך חזקה שלא יעזור כל לימוד וספר, שיחה ותובנה, אם בננו יצטרך לעמוד לבד מול כל אותם ניסיונות.

נתון זה מציב בפנינו את האתגר האמיתי, לא רק איך נגיב ו/או נישמר מפני סכנות שונות שקיימות, אלא בעיקר איך נהיה שותפים אמיתיים בגיבוש מציאות טובה וטהורה יותר.

ספר זה הוא בשבילכם, התאימו אותו אליכם ואל בניכם.

ערן משה מרגלית