אגרת למסיימים השנה...

לחברי משיעור ה' הנמצאים כעת בשנה האחרונה ללימודיהם בישיבה- ראשית, אני מאחל לכם שתסיימו את השנה ואת התקופה הנפלאה הזאת עם המון סיפוק ושמחה. תנצלו כל דקה ללימוד ותחדירו בנשמתכם כוחות במידה רבה ככל שתוכלו.

בסוף השנה אתם תארזו את החפצים שלכם, ואת ספרי הקודש שהיו מנוחים בסטנדר ותחזרו הביתה. את הסטנדר תפנו לבחורים צעירים, משיעורים נמוכים, ותלכו כל אחד לדרכו, לא לפני שנפרדתם ממדפי הספרים, מקירות בית המדרש ומלוח המודעות שתלוי בחוץ. לבסוף תצאו עם כל הדברים החוצה, אל הרחוב הישראלי הגועש שיקבל את פניכם, ואז תגלשו הישר אל מרוץ החיים.

אמנם סיימתם את השלב הרציני בביסוס עולמכם הרוחני אבל מאביי ורבא אנחנו למעשה לא נפרדים לעולם. כשמסיימים את פרק הלימוד בישיבה לא חותמים על תעודת שחרור מהתורה. להפך, מעתה תוכלו להוכיח ברצינות עד כמה למדתם. עכשיו לתורה שלכם תהיה משמעות חזקה יותר. זה יהיה קשה, אבל עכשיו תוכלו להרגיש שהטמעתם מה שלמדתם, וקרוב לוודאי שהרחוב הישראלי יזמן לכם להוכיח זאת באופן מעשי.

אני בטוח שלא תמיד זה יהיה קל לפתוח את הגמרא, אבל שום דבר בהתחלה לא הולך בקלות. יחד עם זאת, תורה משמעותה היא לא רק דרך חיים, היא גם הבסיס לאושר. ומי מכם לא מעוניין בחיים של אושר?. כשלאדם מרגיש ריקנות בחיים חייו מלאי עצב ותסכול, ורק התורה היא מתכון לאושר.

החיים בחוץ תוססים מאוד, והם מציבים אינספור אתגרים לעובדי השם. ייתכן שכאשר תיפגשו בעולם מלא הפיתויים והגירויים תרגישו שעולמכם הרוחני מתנדנד מצד לצד. פעמים שתרגישו ביציבות, ופעמים שבירידה. רק אל תתייאשו. תסתכלו תמיד קדימה. אף אם עולמכם יכיל במשך השנים תשעים אחוז צרכים גשמיים אבל את עשר האחוז הנותרים תשתדלו להקדיש ללימוד תורה- זוהי גבורה גדולה.

יש בכם המון מרץ ועקשנות, ורק אם תדעו לנתב את הכוחות הללו לעבודת השם, כפי כוחכם ובהתחשב בתנאי הסביבה, המשפחה והעבודה, ותתמידו בכך בקביעות, אני בטוח שאביי ורבא לעולם לא ייפרדו מכם, ואתם תזכו שהתורה תאיר לכם את הדרך.

תקבעו שם שיעור, פה איזה לימוד קצר עם עצמכם. העיקר בקביעות. לאט לאט, צעד, צעד. לימוד או הנהגה שתתמידו בהם. אין דבר יותר יעיל ומבטיח מהרגל. אם קשה בגמרא, לא להתייאש. חפשו חברותא שתסייע. גלו מאמץ וגם אם לא תבינו איזה סוגיה מסוימת יש למאמץ שהשקעתם ערך עצום.

יש לכם שנה למלא כראוי את המצבורים במטען רוחני שיכין אתכם לעולם שבחוץ, עם כל האתגרים שבו. אפילו אם תהיו בעלי מודעות ללימוד תצליחו שלא להתנתק מעולם התורה. תניחו איזה ספר קודש צמוד אליכם ותשמרו על קשר עם הישיבה. תורה שחרותה בלב ובזיכרון מחזקת את היכולת לקיים מצוות (אורחות צדיקים.) וכבר ה"חפץ חיים" תיאר מצב שבו אדם לא שם על ליבו את חשיבות התורה במשל של דג שנלקח מן המים. למרות שיש לו קצת חיות, ברור שהוא ימות לבסוף, כל עוד יש עליו לחלוחית של מים. אך כאשר אותה לחלוחית מים תתייבש מיד ימות. כשלא עוסקים בתורה בקביעות במשך הזמן, הלחלוחית- היינו התורה, עלולה להתייבש.

ומשפט לסיום, גם אם במשך הימים תשקעו בעצבות כי חסרתם בלימוד תורה – אתם צריכים לשמוח למרות הכול ולהסתכל קדימה ולהתחזק לשנים הבאות. בהצלחה בחיים.

הכותב הוא תלמיד ישיבת "המאירי" וסטודנט לחינוך במכללת "ליפשיץ".