מבוא

בחסד ה' עלינו וברחמיו המרובים, לאחר תפילות ודמעות רבות במשך אלפיים שנות גלות קשות ומרות – השיב אותנו אבינו שבשמים למרחבי ארץ קודשנו בשנת התשכ"ז במלחמת ששת הימים, ובאותה העת פתח לפנינו אף את שערי הר הבית וקראנו בלב נרגש – 'הר הבית בידינו'. חזרנו אל מקום בית הבחירה, הר המוריה, מקום השכינה.

כאשר שבנו להר הבית, שאלות גדולות ניצבו מולנו:
האם מותר היום לעלות להר הבית? האם גם היום כאשר אין בית מקדש, יש מצוות שמקיימים בעלותנו להר הבית? האם ישנה משמעות גדולה לכך ששבנו להר הבית ופעולה מעשית הנדרשת מאתנו בשל כך, או שמא מן הראוי להתרחק ממקום הקודש עד ביאת משיח צדקנו?

שאלות אלו מתעוררות ביתר שאת לאחרונה, כאשר רבים מתעוררים לבקש את כבוד ה' השוכן בציון, ורבים מבקשים לדעת האם וכיצד אפשר לעלות להר הבית כהלכה בקדושה ובטהרה.

ידוע כי רבים מן הפוסקים אסרו את העלייה להר הבית, עם זאת יש פוסקים גדולים ורבים אשר מתירים לעלות להר הבית כהלכה וקוראים לעשות זאת.

מתוך רצון לבקש את דבר ה' בסוגיה זו ישבתי בס"ד ללמוד נושא זה והעליתי את הדברים לידי חיבור שבו ביארתי את המצוות אשר מקיימים בעלותנו להר, וכן בררתי את הטענות של האוסרים ושל המתירים. שמחה מיוחדת יש בעיסוק בנושא זה, שכבר בעצם העיסוק בו, אנו זוכים ומקיימים את המצווה "ציון היא דורש אין לה"– 'מכלל דבעיא דרישה'.

נברר את הסוגיה על פי דברי רבותינו ראשונים ואחרונים, מתוך רצון לברר את דבר ה' – זו הלכה, וה' יעזרנו ויזכנו לכוון לאמיתה של תורה.