עו"ד טל איטקין- שיתוף בכספי פיצויים, גמלה או קצבאות בעת הגירושין

עו"ד טל איטקין - מומחית בענייני משפחה, מעמד אישי וירושה, מסבירה באילו מקרים ניתן לתבוע שיתוף בכספי פיצויים, גמלה או קצבה.

יחס החוק ביחס לגמלאות, קצבאות ופיצויים בגין נזקי גוף
חוק יחסי ממון בין בני-זוג, המסדיר את איזון המשאבים בין הצדדים במקרה של פרידה, קובע כלל מסגרת עקרוני, לפיו בעת התרת הנישואין או פקיעתם עקב מותו של אחד מבני הזוג, יחולק הרכוש המשותף בדרך של מחצה על מחצה. יחד עם זאת, לכלל הנ"ל מספר חריגים חשובים: ראשית, החוק חל רק על זוגות שנישאו משנת 1974 ואילך. שנית, החוק הסכם ממון בין בני זוג שאושר כדין ע"י הערכאה המוסמכת גובר על הקבוע בחוק. בנוסף, החוק מחריג מס' נכסים מגדר הרכוש המשותף.

הכלל המחריג נכסים מסוימים מגדר הרכוש המשותף, מצוי בסעיף 5 לחוק וחל על מספר נכסים, ביניהם נכסים שהיו לכל אחד מבני הזוג עובר לנישואיהם, נכסים שנתקבלו במתנה/ ירושה במהלך הנישואין וכן קצבאות מן המוסד לביטוח לאומי, גמלאות או פיצויים בגין נזק גוף המשולמים למי מבני הזוג. משמעות הדבר הינה שככלל, במקרה של גירושין, לא יוכל בן הזוג האחד לדרוש מחצית מן הכספים המשולמים לבן זוגו הודות לקצבאות אלו.

מתי ניתן יהיה לתבוע בטענה לשיתוף בכספי הגמלה או הפיצויים?
הפסיקה קבעה, כי שיתוף בנכסי עבר, נכסי מתנה או בכספי גמלה או קרן, קרי שיתוך בנכסים המוגדרים בחוק כנכסים  שאינם ברי איזון, יתאפשר רק ככל שתוכח כוונת שיתוף ספציפית בנכס. על כוונת השיתוף הספציפית, למד בית המשפט מנסיבותיו של כל מקרה וכן מפעולות או מעשים שעשו הצדדים אשר עשויים להתפרש כמקימים חזקה לשיתוף ספציפי. הנטל להוכחת כוונת השיתוף משתנה בהתאם לטיבו של הנכס. כך, יקל בית המשפט בהכרה בדירת המגורים בה התגוררו הצדדים לאורך נישואיהם כנכס שלגביו קמה כוונת שיתוף ספציפית, וזאת לעומת נכסים עסקיים וכד'.

לאחרונה, ניתן פסק דין ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה, הדן בהוכחת כוונת שיתוף ספציפי בכספי גמלה. באותו מקרה, תבעה האישה את הבעל, נכה צה"ל בשיעור 100% בטענה לשיתוף בכספי הגמלה שקיבל ממשרד הביטחון, ואשר שימשו אותו לרכישת דירה לאחר פרידת הצדדים.האישה טענה, כי הדירה אינה נחשבת לפיצוי או גמלה הגם שנקנתה בכספי גמלה ששולמה לבעל, ולכן אינה נכנסת בגדר החריג של סעיף 5 לחוק יחסי ממון. כמו כן טענה האישה כי עליה לקבל חלק מכספי הגמלה ששולמו לבעל היות ואלו שימשו לפרנסת המשפחה ומשכך הינם בגדר רכוש משותף. השופטת מירז אשר דנה בתביעה דחתה את טענות האישה בקובעה כי כל עוד לא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בכספים אשר שימשו לרכישת הדירה, לא כל שכן בדירה גופה, הרי שאין היא ניתנת לחלוקה בהסתמך על החריג הקבוע בחוק יחסי ממון. לגישתה, גמלת נכות אינה נחשבת לנכס משותף למעט במצבים בהם עסקינן בגמלה ששימשה לפרנסת המשפחה או המשולמת לבן הזוג כתחליף על אובדן השתכרותו.

הנה כי כן, נראה כי בתי-המשפט מקפידים על הכללים המותווים בחוק יחסי ממון לעניין רכוש שאינו בר איזון, ואינם סוטים בנקל מן החריגים הקבועים בחוק. לפיכך, בתביעה לשיתוף בנכסים המוחרגים מכוח החוק, חשוב לנסות ולהוכיח כוונת שיוף ספציפית, ולא הנכס הנטען לא ייחשב לרכוש משותף.

המאמר מוגש באדיבות עו"ד טל איטקין– עורך דין גירושין בחיפה