מהו שיעור כזית , ומהי דעת מרן בזה

שיעור כזית יש בו מבוכה מה שאין בשאר השיעורים והסיבה לזה היא כי שאר השיעורים

קבעו אותם כל הפוסקים לפי המציאות כגון: רביעית שהוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע . הרמב"ם עשה מידה לפי זה ויצא לו שהמידה הזאת תכיל מן המים כ – 27 דרהם במשקל . וכן שיעור גריס שהוא מקום ( שטח) תשע עדשות . הפוסקים מדדו את זה ויצא להם שטח של כ – 2 ס"מר אבל שיעור כזית לא כל הפוסקים קבעו אותו לפי המציאות אלא יש שקבעו אותו לפי סוגיות הגמרא ויש שקבעו אותו לפי המציאות וזה גרם שמרן כתב שי"א (התוס') שהוא כחצי ביצה והפר"ח כתב שלהרמב"ם הוא כשליש ביצה כי הם קבעו אותו לפי סוגיות הגמרא , אבל המשחא דרבותא כתב שמהרשב"א נראה שהוא פחות מרבע ביצה ומחידושי הריטב"א נראה שהוא פחות משישית ביצה והגאונים כתבו שהפירות לא משתנים , והטעם הוא כי גם את שיעור הכזית הם קבעו לפי המציאות .

ועכשיו נבאר:

ביומא (פ.) אמרו : " אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת " ובכריתות (יד.) אמרו : " אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים " ומזה למדו התוס' (יומא פ. ד"ה ושיערו , עירובין פ: ד"ה אגב , חולין ק"ג: ד"ה חלקו ) שכזית הוא כחצי ביצה .

ומה שכתב הפר"ח שלרמב"ם הוא כשליש ביצה, הרמב"ם לא דיבר בשיעור כזית בפירוש ורק הפר"ח למד כן בדעת הרמב"ם ממה שפסק ששיעור עירוב הוא כשש ביצים מפני שהשיעורים כביצה וגרוגרת וכזית מתייחסים זל"ז ולהבין את דברי הפר"ח צריך שנקדים מה שכתבו התוס' ביומא (פ.) ובעירובין (פ.) .

הנה בעירובין (פ:) אמרו ששיעור ב' סעודות של עירוב הם כשמונה עשרה גרוגרות . ועוד אמרו ( שם פב: במשנה ) ששיעור ב' סעודות של עירוב לרבי מאיר כמזונו לחול ולא לשבת ולרבי יהודה כמזונו לשבת ולא לחול ולרבי יוחנן בן ברוקה כ – 6 ביצים ולרבי שמעון כ – 5 ביצים ושליש והקשה ר"ת דקיי"ל כר"ש ששיעור עירוב חמש ביצים ושליש , וקיי"ל שיעור עירוב כשמונה עשרה גרוגרות וא"כ גרוגרת פחות משליש ביצה ובשבת (צא.) מוכח שזית קטן מגרוגרת וא"כ כזית פחות משליש ביצה וקשה שהרי מיומא וכריתות (הנ"ל) משמע שזית כחצי ביצה ותירץ שזית כחצי ביצה ומה שמוכח משבת (צא.) שגרוגרת גדולה מכזית הוא בגרוגרת עם הגרעין שזה יותר מחצי ביצה ומה שמשמע בעירובין שגרוגרת כשליש ביצה הוא בגרוגרת בלי הגרעין .

ור"י דחה דבריו שהרי אין לגרוגרת גרעין ותירץ (ר"י) ששמונה עשרה גרוגרות הם שיעור עירוב אבל אין הלכה כר"ש ולא כר"י ב"ב אלא או כר"מ או כר"י שלא אמרו כמה שיעור עירוב בביצים ולפ"ז יוצא שלר"מ ולר"י שיעור עירוב יותר מתשע ביצים .( הפר"ח כתב שלפי תירוץ ר"י שיעור עירוב כעשר ביצים והגר"א כתב כשתים עשרה ביצים ) וממה שהרמב"ם פסק כר"י ב"ב למד הפר"ח שלרמב"ם כזית פחות משליש ביצה שהרי הגרוגרת כשליש ביצה והזית קטן מגרוגרת .

ומה שכתב המשחא דרבותא (סי' תפ"ו) שמהרשב"א נראה שהוא פחות מרבע ביצה הוא ממה שכתב במשמרת הבית (בית רביעי שער ראשון) שבחמש עשרה ביצים יש הרבה משישים זיתים ולפ"ז כזית פחות מרבע ביצה .

והריטב"א (שבת עו: נדפס בסוף חידושי הריטב"א לשבת , בהוצאת מוסד הרב    קוק ) כתב שבגרוגרת יש כמה זיתים ולפ"ז כזית לפחות שישית ביצה ,שהרי הגרוגרת היא כשליש ביצה .

והגאונים כתבו בפירוש בתשובה סי' צ"ה וז"ל " ולכן תלו חכמים השיעור בפירות ובביצים שהם קיימין כל עת ואין משתנים " עכ"ל ומשמע שהזית הוא כמו במציאות כמו כל שאר השיעורים והוא כ – 3 סמ"ק.

והנה לדברי התוס' קשה הרי במציאות הזית אינו כחצי ביצה וכל השיעורים – כביצה , כגרוגרת , כגריס וכעדשה , אנו יודעים אותם מהמציאות ולפי איך שהם במציאות כך אנו משערים בהם וא"כ למה הזית יצא מהכלל . ואע"פ שהביאו ראיה מהגמ' מ"מ  אחרי שראו שהזית הוא לא כמו שאר השיעורים היה להם לחפש פירוש אחר בגמ' ועוד שלפי דבריהם היינו צריכים לומר ששיעור עירוב הוא יותר מתשע ביצים , שהרי יש יחס בין שיעור עירוב לגרוגרת וכזית כנ"ל , כלומר שיעור עירוב הוא כשמונה עשרה גרוגרות , וגרוגרת גדולה מכזית ואם נאמר שזית הוא כחצי ביצה , יוצא שגרוגרת יותר מחצי ביצה , ושמונה עשרה גרוגרות יותר מתשע ביצים . וקשה כי אין דעה כזאת בפוסקים אלא או כשש ביצים לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א שפסקו כר"י ב"ב או כחמש ביצים ושליש ביצה לדעת רש"י והתוס' (עיי' ב"י ) שהם פסקו כר"ש . ועוד אם כזית כחצי ביצה הרי אין בית הבליעה יכול להחזיק כשני זיתים כאלה שהרי בית הבליעה הוא תורבץ הוושט והוא מקום קטן מאוד סמוך לראש הנקב כמבואר בחולין (מג:) .

ועל מה שקשה על התוס' שהרי במציאות הזית אינו כחצי ביצה רגילים לתרץ שבזמן המשנה היו פירות גדולים ואין זה נכון כי כבר נמצאו גרעיני זיתים בארץ וזיתים שלמים באיטליה מזמן המשנה והם כמו של היום בדיוק ועוד למה רק הזיתים נשתנו ושאר כל הפירות נשארו אותו דבר , אלא ודאי שאין תירוץ זה נכון . אבל לדברי הגאונים והראשונים הנ"ל לא קשה כלום מכל מה שקשה על התוס' כי הזית הוא כמו במציאות כמו כל שאר השיעורים וגם בית הבליעה יכול להחזיק כשני זיתים בגודל כמו שהם במציאות וכן הזית פחות מגרוגרת , כדמוכח בשבת (צא.) וגרוגרת כשליש ביצה כדמוכח בעירובין ( פ. פג. ) ושיעור עירוב כשש ביצים . או כחמש ושליש כמו שפסקו כל הפוסקים .

ומה שקשה על הגאונים והראשונים הנ"ל מיומא וכריתות שמשם משמע שכזית כחצי ביצה, צריך לומר שיש להם פירוש אחר בגמ' ממה שפירשו התוס' , ואפשר לפרש את הגמ' לפי הגאונים והראשונים הנ''ל כך , הנה בחולין ( מג: ) אמרו שתורבץ הוושט הוא הנקרא מבלעתא , ופרש"י " מקום בית הבליעה קרוי תורבץ סמוך לראש הנקב מאוד " , ובסוכה ( כו.) בעניין אכילת עראי חוץ לסוכה אמרו '' כד טעים בר בי רב ועייל לכלה '' , פירש"י ( כז.) שזהו מלא פיו דהיינו כביצה כדאמרינן ביומא שכביצה הוא אוכל הנאכל בבת אחת , כלומר בית הבליעה הוא מלא הפה וזה שלא כמו שפירש בחולין (מג:) שבית הבליעה הוא תחילת הוושט סמוך לראש הנקב , וכן פירשו גם התוס' ( סוכה כו. ד"ה תרתי ) שבית הבליעה שביומא הוא מלא הפה וצריך לומר ששני בית הבליעה יש , אחד תורבץ הוושט והשני מלא הפה ואפשר שגם הגאונים והראשונים הנ"ל מפרשים כך שבית הבליעה שביומא הוא מלא הפה והוא מחזיק כביצה ובית הבליעה שבכריתות הוא תורבץ הוושט והוא אינו מחזיק יותר משני זיתים קטנים כמו שהם במציאות .

ונראה שהטעם שרש"י פירש שבית הבליעה שביומא הוא מלא הפה ולא תורבץ הוושט מפני שאי אפשר שתורבץ הוושט יחזיק כביצה אבל בית הבליעה שבכריתות ודאי שהוא תורבץ הוושט ולא מלא הפה כי בכריתות דיברו בעניין חיוב חטאת ואין חיוב חטאת כשהאיסור בפה אלא בוושט במקום שאי אפשר לחזור ולהוציאו כמבואר בכתובות (ל:) ע"ש . ועל פי פירוש רש"י והתוס' שבסוכה נמצאו כל הסוגיות מבוארות , הזית הוא כמו במציאות כמו גרוגרת וגריס ועדשה , וגרוגרת היא כשליש ביצה כמבואר בעירובין , וגרוגרת גדולה מכזית כמבואר בשבת .

 ואין זה תימה שהלשון אחד והפירושים שונים כי כן דרך הגמ' כמ"ש התוס' חולין (סח. ד"ה אדם ) והרז"ה בספר הצבא מדה ב' , וספר הכריתות ( לשון לימודים שער ב' אות ה' ) והיד מלאכי אות שע"ד בשם כמה ראשונים .

ואם תאמר א"כ למה התוס' ביומא ( פ. ) ועירובין ( פ: ) לא פירשו שבית הבליעה שביומא הוא מלא הפה ובית הבליעה שבכריתות הוא תורבץ הוושט  שאז היו דבריהם מתאימים למציאות , הטעם הוא מפני שבמקומם של בעלי התוס' לא גדלים עצי זית ולא הכירו זיתים במציאות כדמוכח בפסחים (לו: תוס' ד"ה מה מרור ע"ש ) ולא יכלו לבחון את פירושם לפי המציאות כמו הגאונים והראשונים הנ"ל שהכירו זיתים במציאות וידעו שאי אפשר לומר שזית כחצי ביצה ולכן התוס' פירשו את הגמ' ביומא וכריתות רק לפי מה שנשמע מלשון הגמ' ולא לפי המציאות וכיון שמלשון הגמ' נראה שזית כחצי ביצה לכן נדחקו בפירוש הגמ' בשיעור עירוב הנ"ל ולכן גם כשנתקשה למרדכי (סוף פסחים) איך הלל כרך ג' זיתים ואכלם בבת אחת, כתב על זה חברו של המרדכי שזה אינו קשה כי הוא ראה זיתים בארץ ישראל ואפילו שישה אינם כביצה ( מוריה שנה ח' גיליון ב' – ג' )  ומשמע שכל המבוכה שיש בשיעור כזית מפני שהתוס' לא הכירו זיתים . אבל אם היו מכירים זיתים במציאות גם הם היו מודים שאי אפשר לומר שכזית כחצי ביצה . ובפרט שאין דרך התוס' לפסוק הלכה למעשה ( עי' שו"ת יחוה דעת ח"ה בסופו כללי מרן ) .

ואם תאמר א"כ למה מרן הביא את דברי התוס' שכזית כחצי ביצה ?             התשובה לזה תלויה בתשובת שאלה אחרת , למעלה כתבנו ע"פ התוס' ששיעור עירוב ושיעור כזית תלויים זה בזה , והנה בסי' ת"ט ובסימן שס"ח בשיעור עירוב מרן פסק כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א שהוא כשש ביצים וכן בסי' תרי"ב פסק ששיעור אכילת פרס כ- 3 ביצים ע"פ הפוסקים הנ"ל ולא כתב שמדברי התוס' נראה ששיעור עירוב יותר מתשע ביצים ולא שאכילת פרס יותר מ- 4.5 ביצים ולא הביא את דבריהם . לא בב"י ולא בש"ע  אע"פ שכוונתו בב"י להביא את כל סברות הפוסקים איש לא נעדר אבל בסי' תפ"ו מרן הביא רק את דברי התוס' שכזית כחצי ביצה גם בב"י וגם בשו"ע אע"פ שמזה יוצא ששיעור עירוב יותר מתשע ביצים ושיעור אכילת פרס יותר מ – 4.5 ביצים ולא כתב שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א חולקים נמצא שדברי מרן סותרים זה לזה .

והתשובה לזה נלמדת ממה שכתב מהר"י קשטרו בשו"ת אהלי יעקב (סי' כ' ) " כי ספר הש"ע חיברו מוהר"י קארו בסוף ימיו , ומפני חולשתו נמצאו בו דברים רבים שלא דקדק בהם " ע"כ , וכן כתב בספר יוסף בחירי משם מהרח"ו ז"ל וז"ל : " דע כי הרב מהרי"ק זלה"ה הוא שעשה את השו"ע  וספר בית יוסף עשאו בבחרותו ושהה בו כ"ד שנים וכל דבריו שם הם נכונים אך ספר שו"ע עשאו בזקנותו ובסוף ימיו שכבר השכחה והזקנה קפצו עליו ולא עוד אלא שעשאו בזמן קצר מאוד ולא נתיישב בו לעשות המהדורות ולפעמים דברי תורה עניים במקום אחדועשירים במקום אחר וכשהיה במקום אחר ובסימן אחר לפעמים שוכח מה שכתב בסי' האחר ועפ"ז תראה כמה פעמים דבריו סותרים זה לזה , ומי שיעיין בבית יוסף יראה האמת " עכ"ל . וכן הרב יד מלאכי בכמה מקומות תמה על מרן שלא הביא בכלליו על הגמ' אחד מעשרים מקומות שהביא הוא ( היד מלאכי ) וכתב על זה הרב בית דוד (יו"ד סי' קל"ג ) שספר כללי הגמ' חברו מרן בסוף ימיו אחר חיבור הב"י והרב חיד"א (עין זוכר מערכת ל' אות י"ד ) הסכים עם הרב בית דוד וכתב שכן מוכח ממה שכתב מרן עצמו בכללי הגמ' ( דף צ"ז ) שלא עצר כח והקיפוהו חולאים ולא יכול לתקן המפתחות ולא יכול לראות אם יש שום כפל ומחלה פני המגיה לתקן ע"ש .

וזהו הטעם שמרן בסי' תפ"ו הביא את דברי התוס' האלה מפני שלא זכר שזה סותר למה שפסק בסי' ת"ט שהרי ודאי אין כוונתו של מרן להכריע כהתוס' ולסתור את מה שפסק בסי' ת"ט ע"פ עמודי ההוראה ושאר הפוסקים ולכן הביא את דבריהם בלשון 'יש אומרים' ולא בסתם כי כשעסק בדיני ליל הסדר הוא ראה את דברי התוס' בחולין (ק"ג: ד"ה חלקו ) וכתבם בב"י ואח"כ כשחיבר את הש"ע וליקט את ההלכות מהבית יוסף ראה את מה שכתב בשם התוס' ומפני שעדיין לא בירר מה דעת שאר הפוסקים בזה כתבם בשו"ע בלשון 'יש אומרים' וכוונתו לומר שאין דעתו להכריע כן אלא רק להודיע שיש מי שכתב כן וכעין מ"ש הרב חיד"א בהקדמתו למחזיק ברכה שכל חידושי הדינים שהוא מביא בספריו ולא כתב מה דעתו בזה , כוונתו לומר שעדיין לא עמד על דברי הספר ההוא אם מסכים אתו או לא ע"ש.

ולעניין הלכה בדברים כאלה כתב ארץ חיים (סתהון) בקונטרס הכללים כלל ד' בשם המהרי"ט אלגאזי ז"ל בשמחת יו"ט (סי' ג') וז"ל '' דהגם דאנן בני ירושלים ת"ו נוהגים לפסוק כהוראות מרן ז"ל היינו בדבר שנודע לנו בבירור שעמד בעיקר הדין ודעתו הכריעה לפסוק כן , אבל בדבר שלא הוברר לנו אם עמד בעיקר הדין , כגון שהכריע בדין אחד כדעת פוסק אחד ודין זה תלוי בעיקר דין אחר שפסק אותו פוסק ז"ל ולשיטתיה אזיל , והתם לא קיי"ל כאותו פוסק כל כהאי גוונא אין מן הראוי לפסוק בפשיטות כהכרעת מרן ז"ל מאחר שלא נודע לנו שעמד בעיקר סברא זאת '' עכ"ל . ולעניין שיעור כזית , מרן כתב שהוא כחצי ביצה ע"פ התוס' , ושיעור זה תלוי בזה שלשיטתם שיעור עירוב יותר מתשע ביצים . ושם בשיעור עירוב לא קיי"ל כהתוס' , א"כ גם בשיעור כזית אין מן הראוי לפסוק כהתוס' .

העולה מכל זה , שיעור כזית הוא כ – 3 סמ"ק כמו שהוא במציאות , וכן נראה דעת מרן ממה שפסק בשיעור עירוב ובשיעור אכילת פרס כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א והריטב"א ושאר פוסקים שלפי זה מוכרח ששיעור כזית הוא כמו במציאות ולא כמו שנראה מדברי התוס' שהוא כחצי ביצה .