זה לא המילקי טמבל, זו הציונות

בואו נדון רגע ברצינות במחאת המילקי. לשם כך נדמיין שישראל מוצאת השנה מאגרי נפט ענקיים, משהו בסגנון סעודי פלוס פלוס. כתוצאה מכך המדינה מורידה את מחירי כל המוצרים בארץ לעלות של שקל אחד ובונה דירות לכל הצעירים שחפצים בכך על חשבון הברון. האם אז יפסיקו הקיטורים על ישראל? האם אז לא יפתו קבוצות פייסבוק שיקראו לרדת לברלין/ניו יורק/לונדון ושו"ת? ובכן התשובה ברורה: צעירי ישראל יתחילו לקטר על החרדים והכפייה הדתית שלהם שלא נותנת לקנות חלב בשבת.

כמו כן נזכה לקיטורים על מזג האוויר, על הימין שנמצא בשלטון ושלא רוצה לעשות שלום עם הפלסטינים, על דעאש, על ארגון חיזבאללה ובעצם על היותה של ישראל מדינה מזרח תיכונית לבנטינית עם תנאי התחלה לא פשוטים בכל מקרה. במילים אחרות גם במצב שבו ישראל תהיה המדינה הזולה בעולם עדיין המחיר של המגורים בה ייתפס כגבוהה בגלל מציאות שאינה תלויה בהכרח בה אלא קשורה לעובדה שבנינו וילה בג'ונגל. שהרי תמיד נצטרך לשרת בצה"ל, חמאס ימשיך לירות טילים בעדה בעדה תל אביב וכלל הנראה גם איראן לא תפסיק לנסות להגיע לפצצה גרעינית שתאפשר לה למחוק חלילה את תל אביב בחמש דקות.

אלא מה? יותר קל לקטר על מחירו של מילקי בודד מאשר על השאלה העקרונית מה אנו עושים כאן בישראל? שהרי להגיד שאיננו מאמינים בציונות, שאין לנו מושג למה אנחנו יהודים? ולמה אבותינו מסרו את נפשם במשך 2000 שנים זה משהו שקשה להודות בו. העניין הוא שזו באמת השאלה, כלומר שאלת זהותנו כפרטים ושאלת משמעותה של מדינת ישראל כישות לאומית אורגאנית בעלת היסטוריה מובחנת מעמים אחרים.

רק שהעיסוק המעצבן הזה בשאלות היסוד של קיומנו קשה לישראלים רבים. חינכו אותנו ששאלות אלו קשורות לפאשיזם, שבעולם הקוסמופוליטי של היום אין להם מקום, שישראל היא מדינת כל אזרחיה גם אם יש להם מדינות אחרות, וכך הלאה שלל טיעונים שתכליתם למנוע את העיסוק בשאלת הזהות שלנו כפרטים וכעם. מדובר כמובן בחשש מובן והגיוני. אם נעסוק בשאלות כאלו נצטרך להבין לעומק למה האו"ם בעיקר מקבל החלטות אנטי ישראליות, למה מועצת זכויות האדם של האו"ם עוסקת באובססיביות רק בנו ולמה למרות שצה"ל פועל בצורה סופר זהירה, הרבה יותר מכל צבא אחרי עלי אדמות, הוא נתפס כצבא של פושעי מלחמה. השאלות האלו הן כמובן רק האפריטיף לפני שאלת המיליון דולר מי הוא בכלל יהודי? במה הוא נבדל מעם אחר והאם יש בכלל ערך מוסף למדינת ישראל במרכז הלבנט המדמם בו אנו חיים?

אבל למה לבלבל לכם את הראש בשאלות מהסוג הזה, הרי אנו נגיע בקרוב גם לאלו-הים חס וחלילה, הרי עדיף להמשיך לצעוק על מחירו של המילקי, למילקי יש הרי קצפת והוא טעים ויורד בגרון בלי שצריך לחשוב על כך. אז יאללה רדו לברלין ותיהנו לכם שמה מהאוכל, אני בינתיים אמשיך לחפש משמעות לחיי.