עבדות של ממש, של כולם

שאלת ה"עונשים" של התורה היא שאלה שמציקה פעמים רבות ללומדי גמרא מודרניים. כלומר- סוג העונשים שקובעים חז"ל והתורה, סוגי הקנסות, הענישה הגופנית ובעיקר "שכיחותו" של עונש המוות שבלימוד שטחי נראה כדבר שקרה די הרבה בזמן חז"ל. בעיניים מודרניות רבים מהעונשים הללו והקנסות נראים מעט מטרידים... בעיקר למי שמחונכים על בסיס ה"לעולם לא ענישה גופנית" של ימינו, אולם גם למי שמנסים לרדת לסוד דברי התורה על קנסות, מקרים שבהם מכריחים לשלם וכדומה. התגובה, בדרך כלל, מתחלקת לשתיים- על פי שיטה אחת פשוט נמנעים מלהבין וניגשים לדברים בסגנון של "כך זה היה פעם" (והיום אנחנו

כבר הרבה יותר חכמים, מודרנים, נבונים ויודעים מה נכון) ועל פי שיטה שניה מנסים פעמים רבות להתאים את דברי חכמים ל"מציאות" שלנו, בהסתמך על העובדה שחז"ל אומרים שסנהדרין שהורגת אחת לשבע שנים נקראת חובלנית.. ושעיון בדיני הראיות והעדים מביא למסקנה שענישה גופנית היתה די נדירה בזמן בתי הדין. ממילא קל מאוד לומר- זה לא בדיוק כפי שזה נראה ממבט שטחי... התורה הרבה יותר הומנית ממה שאתם חושבים! אולם, לאחרונה אני חש ששתי הגישות הללו רחוקות משלימות ומהבנת מלוא העוצמה של הגישה התורנית לענישה, עוצמה רוחנית ופסיכולוגית שמצריכה בירור ויכולה ללמד אותנו רבות על הומניות וגישה אנושית לחוטאים. בניתוח עמוק של הדברים ניתן ללמוד גם משיטת הענישה של התורה על האופי האנושי ועל עומק המציאות שלנו.

באמירה גורפת ניתן לומר ששיטת הענישה המודרנית מתבססת ברובה על בתי כלא. כליאת האדם היא לא רק עונש שנחשב למרתיע מאוד ונועד להפחיד עבריינים מלחטוא כלפי החברה אלא היא נחשבת גם לדרך ראויה של הרחקת העבריין מהחברה והגנה מסויימת על האנושות מפני מזיקים שונים. עונשי המוות ברחבי העולם הולכים ומצטמצמים ומדינות שעדיין מוציאות להורג או מענישות בענישה גופנית נחשבות למדינות נחשלות ופרימיטיביות. ככל שאדם, מפלגה, או קבוצת אנשים יותר "הומניים" בתפיסת עולמם כך הם יותר מתנגדים לענישה גופנית ורואים בה ברבריות לשמה... למרות זאת, נראה שיש מקום לחשוב מחדש על הנושא ובעיקר לחשוב מחדש על הכלא ושלילת החירות כעל הפתרון הטוב ביותר שניתן להציע כענישה לעבריינים. ההנחה שכליאת האדם ושלילת חירותו היא מעשה אנושי יותר מאשר עונש מלקות, לדוגמא, היא הנחה שמצריכה בדיקה. לכאורה ההוכחה הטובה ביותר לבעייתיות של הנחה זו היא המאמצים האדירים שצריכים אנשי שירות בתי הסוהר להשקיע כדי למנוע התאבדויות. החל מלקיחת שרוכי הנעליים ועד להצבת מצלמות בכל מקום אפשרי. ממאמצים אלו נראה בבירור שישנם אסירים רבים שיסברו שנטילת נשמתם בידם היא חלופה לא רעה לכליאה של שנים מרובות מאחורי סורג ובריח. שלילת החירות של האדם, והפיכתו ליצור נשלט תחת מצלמות ולא פעיל חברתית היא עונש מר ממוות לחלק ניכר מהאנשים ואין בה שום הומניות או "פשרה" מול ענישה גופנית... וזה עוד לפני שמזכירים את ההתעללויות בתוך בתי הכלא, "האוניברסיטה לפשע מתקדם", עונשים בלתי פוסקים בתוך הכלא כמו צינוק, שלילת חופשות, שלילת שכר עבודה וכדומה... ניתן בקלות לדמיין שלאדם כמו משה קצב, לדוגמא, הכניסה לכלא היא עונש מר ממוות, כמוהו כמו לרבים אחרים. האדם נולד להיות חופשי, לפעול בעולם ולשנות אותו ושלילת החירות האישית היא מכה אנושה לעצם צלם האנוש של האדם, מכה לעומקי נשמתו שיכולה להיות חמורה יותר מאשר עצם נטילת הנשמה או מכל עונש גופני אחר. החירות והיצירה הם צלם אלוקים שבאדם והגבלתו לתא קטן ונשלט היא עונש חמור ואכזרי. הקימה אל מול החומות והסורגים, "עבודות יזומות" ולא יצרניות ושלילת הבחירה הם שלילה של עצם היות האדם אדם.

אולם דומה שהכיבוש של רוח האדם, שהעולם המערבי לא רואה בו עונש נורא כמו הריגתו, לא מתחיל ונגמר בבתי כלא למיניהם. הוא מגיע גם לכיבוש מוחלט וכמעט גמור של יכולת החשיבה של האדם הפרטי המתבטלת מול ה"דרך הנכונה" לחשוב ולהתנהג. התרבות המערבית היא מכבש ובית כלא חשיבתי עצום. כולנו, למעשה, מבטלים את המחשבה העצמאית שלנו מול מכבש התרבות שהופך את העולם כולו לאחיד מבחינת החשיבה. בשלב ראשון זה בולט בצורה החיצונית- בלבוש, בשעבוד למותגים, להגדרה "מהו אושר" ומהו עושר ועוד... אולם השלב השני הוא אפילו חמור יותר- הביטול של מערכת הערכים האישית של כל אחד ואחד מאיתנו ואפילו של עולמות שלמים לתרבות ההלניסטית שבבסיס התרבות המערבית. היחס לזוגיות, ליצרים, לשאיפות, לרוחניות, לתורה ועוד... מוכתבים על ידי מובילי התרבות הללו שכובשים את כולנו.

למרות שאם יש מאפיין בולט למכבש הלחצים התרבותי הוא שלמעשה "אין מובילי דעת קהל" אמיתיים. כולנו, כולל אנשי המדיה השולטים בנו ביד רמה, חלק מהלחץ ומהמכבש הזה... כל אחד מסיבתו. גם אם סיבה זו היא הרצון למכור עוד ועוד עיתונים. מספיקה סטיה קלה מ"התקן" ומאיך שחושבים כולם כדי שהסוטה יוקע בכיכר העיר המודרנית בצורה אכזרית שתהרוס את חייו. מה שגורם גם ל"מובילים" להשתעבד לחשיבה הכללית ולהיות חלק ממנה.

הדבר בולט במיוחד לאור העובדה שמעצבי דעת הקהל הם חלק מהשעבוד. הלחץ המערכתי למכור עוד ועוד, גילם הצעיר והעובדה שניתן להחליף אותם במהירות, חוסר הניסיון שלהם וחוסר המחויבות שלהם לאחריות חברתית מובילה אותם, ואת הציבור כנספח, למירוץ מטורף של כותרות, תכנים פרובוקטיבים ושעבוד למספר הכניסות והצפיות. עיתונאים, שלעיתים קרובות הם מובילי דעת הקהל, הם סך הכל בשר תותחים שניתן להחליף בקלות ותמורת שכר נמוך מידי חודש... הם חלק מהמירוץ. מה שגורם לכך שבחורים ובחורות צעירים במיוחד מקבלים את האחריות הגדולה של קביעת דעת הקהל והם מתנהגים בטירוף מערכות מוחלט ונטול כל אחריות ציבורית... הרעיונות שלהם, המתח הנפשי שבו הם נמצאים כדי לייצר חשיפות, המחוייבות שלהם לדרך החיים צעירה והפרועה שהם באים ממנה פעמים רבות ודעותיהם הופכים לחלק מהמכבש שמופעל עליהם... ו ממילא מגיע אלינו. אפילו מבלי לתכנן, כי הם חלק מהמערכת הכובשת הזו.

הדוגמאות לכך רבים מספור, כמובן, אולם זה בולט במיוחד ביחס למשפחה, לאושר האישי ולצניעות, שבהם נדמה ששינוי הערכים מ"מה שהיה" אלפי שנים למצב אחר לגמרי קורה במהירות כפייתית מטורפת.

על רקע זה, ניתן להבין יותר את שיטת הענישה של התורה, שיטה שמבוססת בראש ובראשונה על הצבת יעדים לתיקון ("מכים אותו עד שיאמר רוצה אני") ושלא רואה בנטילת הנשמה עונש בלתי נסבל... הנשמה, אחרי המוות, נשארת חופשית ומשוחררת ואילו בתי הכלא שוללים את האנושיות עצמה מהאדם- החופש.