האינטרנט וגן העדן האבוד

האנושות מזה אלפי שנים תרה אחר הדרך חזרה לגן העדן האבוד. בגן זה הופיע שפע

אינסופי, ריבוי של עושר מושלם בדמות הזהב, הבדולח ואבן השוהם, מכח הנהר שמקורו בעדן, והכל בהרמוניה מופלאה. קודם החטא מגעו של האדם עם האינסוף והטוב הגמור היה מוחשי ממש - "אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע... אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה... אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו" (חגיגה יב ע"א). "אדם הראשון מסב בג"ע היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין" (סנה' נע ע"ב). לאחר שסרח והורחק מכל הטוב לא פסקה האנושות מלתור ולחפש דרכים לשוב ולחוות עושר אינסופי זה, על פי רוב, בצורות שאינן מקרבות אותה לייעוד נשגב זה. בתת המודע חש האדם נטייה להביט מערבה אל מקור השכינה וקודש הקודשים - מקום ממנו לוקח והושלך אל מעבר ל"להט החרב המתהפכת" - מקדם (ממזרח) לעדן ולגן, אך לא ידע כיצד לספק ולרצות דחיפה פנימית זו, והמשיך להתבוסס בתרבות הרווחת, שמדגישה אך ורק את החוץ ומתעלמת לחלוטין מעושרו של עולם המוסר הפנימי. תפיסה זו, המחשיכה את המאורות, מטילה צרה נוראית על האדם והשלכותיה הרסניות בכל התחומים.

האדם המודרני השתעבד להמצאותיו המופלאות והתרחק מטבעיותו הבריאה. החיים נעשו יותר ויותר סוערים ונתונים למרדף אינסופי אחר תוספת ממון, כבוד והצלחה. אווירת החיים הפכה לעצבנית ומרירה משוללת ערכים ומוסר, ניטשטש ההבדל בין עיקר וטפל, ונשכח האידאל למענו נועד כל הפיתוח המדעי.

הצליח האדם בכישרונו וחכמתו לבנות אמצעי תקשורת, בדמות האינטרנט, המאחד קצוות תבל ומכיל בקרבו את כל אוצרות הידע בצורה הנגישה ביותר. לראות בכל רגע נתון מסוף העולם ועד סופו. בלחיצת כפתור לנהל כלכלה חובקת עולם, להכיר, להיפגש ואף לשוחח עם תרבויות שונות ומשונות והכל ביושבו על כיסאו שבבית. ההישג מדהים, אך ללא הדרכה מתאימה מהו העיקר ומהו הטפל, ושכל זה הינו אך רק אמצעי להפצת והעמקת דבר ה' בעולם - באין מוסר ורוח, משמש כל זה לדברי הבל וליצנות, אלימות, עריות וסיפוק הנאות מידיות - "החומריות תמצא לה אז, לחברה הנחנקת תחת סבל משא החיים מחוסרי המטרה, הטעם והתוכן, להחיש לה רפאות תעלה על ידי שיטותיה השונות, שיטות של מהומה, המיוסדות על בסיסים רעועים של רכוש כלה וחיי כלכול נמוכים, חסרי און והוד, גירויים חומריים של תאוות חיים גסים ההולכים ומתנולים, שאין בהם נחת וחמדת לב טהור, כל אלה יחגרו שארית כחם לפרנס את הלב ואת המח, מרכזי החיים של היחידים, בהתאמצות להקים מן השברים הללו איזה מוסד טכני גם לחיי חברה ואנושיות. אבל לשווא, מאומה לא תשאנה בעמלן. המוות השחור, הדומם והקר, לא יוכל להחיות. רק ממקור החיים יכולים חיים להיות מפכים ונובעים" (למהלך האידאות בישראל, א').

סח ר' יוחנן: פעם אחת היינו מהלכים בספינה וראינו קרטלית (ארגז) שהיו קבועות בה אבנים טובות ומרגליות, ומיני דגים טורפים מקיפים אותה. ירד בר אמודאי להביאה, רגש עליו דג אחד וביקש לקפח שוקו. זרק בו נאד מלא חומץ וירד. יצתה בת קול ואמרה: מה לכם ולקרטלית זו של אשת ר' חנינא ב"ד, שהיא עתידה להטיל בה תכלת לצדיקים בעוה"ב" (ב"ב עד ע"ב)

בים מצויים כל אוצרות החמדה. מי שאינו מסתפק בשגרתי ומחפש עושר ונפלאות נשגבים מעבר לידוע ולמקובל חייב להעז ולחדור אל תוך הים האינסופי והמסתורי. האמודאי, כסמל לאדם המוכן לחרף נפשו ובלבד שישיג את מבוקשו, יורד לאסוף תיבה המלאה באבנים טובות. הוא כמעט מאבד את עמידתו ויציבותו מפאת כריש השומר עליה. לבסוף מתברר שאותה תיבה הינה "קרטליתא דתכלתא" - האדם שואף להגיע אל פסגת האפשרויות בעוה"ז, אולם כאשר מוסרת הקליפה המושכת בחיצוניותה מתגלה האמת הפנימית בתור ציצית של תכלת, המביאה לשמירת כל התורה.

הפוטנציאל הינו גבוה ביותר, אך זוהמת הנחש המסוכנת אורבת בכל פינה. אין דרך להתמודד מולה, כ"א ע"י פיקוח וחסימה מתאימים. אם בעבר הנגישות לחטא חייבה הרבה מאמץ והשקעה, הרי שכיום אין צורך ביותר מסקרנות מועטה - הטוב והרע מונחים בהישג ידו של כל אחד. זוהי עורמתו של הנחש, וכאז כן עתה - "עמדו וגזרו (יוונים) כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו יידקר בחרב" (מדרש מעשה חנוכה). כאשר אין שום בקרה על התכנים הנכנסים לליבו ומוחו של האדם נעתקת לחלוטין עמידתו האיתנה והבריאה, הוא מאבד את עולמו הפנימי ונבלע כולו בתרבות הרחוב חסרת הגבולות וההגנה.

גן עדן איננו מושג מיסטי רחוק ובלתי אפשרי הננו יכולים לשוב ולחוש בו בכל רגע נתון, אם רק נשכיל שלא להשתכר מעוצמה זו שניתנה בידינו, נתעל את יכולות האינטרנט להפצה ופרסום של דבר ה' בעולם ורק לאחר מכן להרחבת הדעת ומניעת החרבתה. "גן עדן זה שעלי אדמות הוא הוא ייעוד האדם והאדמה – כבר בעולם הזה. מראים לנו כאן... כיצד הפך העוה"ז לגן עדן אילו היינו אנחנו מה שנצטווינו להיות... מה רב טוב הישע הצפון בעולם הזה, אם רצון ה' הוא שליט יחיד בכל יחסי האדם... הארץ יכולה להפוך לגן עדן, אך תנאי אחד בדבר: שנקרא טוב ונקרא רע – רק מה שהקב"ה קראו כן. ואל נבחין בין טוב לרע כראות עיני החושים. אם נקבל על עצמנו את הכרעת החושים, יינעלו עלינו שערי גן עדן" (רש"ר הירש ברא' פ"ב, ח'-ט').