טיפול שורש

נער דתי יושב בחדרו, לבד, האור כבוי, הדלת סגורה, וגולש הוא באתרים "מקולקלים". זאת התמונה שתצטייר בקרב רבים כשיחשבו על "בעיית האינטרנט". התמודדותו של מחנך או הורה ממוצע עם מציאות כגון זו תהיה, קרוב לוודאי, כתגובתם של אנשי חינוך רבים: הסברה מדוע מעשים אלו רעים ואסורים, והתקנת תוכנת סינון אתרים איכותית. וכאן הטעות.

אין ספק שרשת האינטרנט זכתה בקלות לתואר המפוקפק "רבים חללים הפילה". זמינותם וחופשיותם של התכנים השונים באינטרנט, יחד עם האפשרות לגלישה בכל רגע ומקום נתון, הביאה רבים מבני הנוער הדתי לצרוך בקלות ובתדירות תכנים קלוקלים, שעד לפני

15 שנה היו מנת חלקם של בודדי בודדים. עד כדי כך החריפה התופעה, שבעשור האחרון שאלת "ההתמודדות עם האינטרנט" כמעט והחליפה את שאלת "התמודדות עם לאו "ולא תתורו אחרי עיניכם" בחברה הדתית בגיל ההתבגרות". ולא היא. אלו שתי סוגיות נפרדות, שאמנם נושקות זו לזו בנקודות מגע רבות, אך מהותן שונה.

נמשיל את יומו של האדם ל...כוס מים. כל יום, בשעה שמתעורר האדם בבוקר ופוקח את עיניו, מתחילה הכוס להתמלא אט-אט בטיפות מים. ככל שנוקפות השעות, הולכת הכוס ומתמלאת עוד ועוד, עד אישון ליל, עת יעלה האדם על יצועו, אז ימלאו המים את הכוס עד גדותיה. כך בכל יום ממלא האדם את "כוסו" במעשים שהוא עושה לאורך כל יומו. אם יבחר האדם לעשות לאורך יומו מעשים טובים- תתמלא כוסו מים זכים וצלולים. אם יבחר להרע מעשיו, תגענה לכוסו טיפות עכורות ומזוהמות.

עם חלוף השנים ושינויי העיתים, נשתנו מקורות מֵי הכוס. בתקופה המודרנית מסיים האדם את עבודתו מוקדם, הטכנולוגיה מקלה עליו בביצוע עבודות הבית השוטפות, והתאורה החשמלית מעניקה לו שעות פעילות כמידת חפצו. כמותן של שעות הפנאי, זמן בו אין על האדם מטלה מחייבת והוא האחראי לצקת לתוכו תוכן, גדלה פלאים. ובמשל, למלא חלק ניכר מכוסו, שבעת החדשה הפסיק להתמלא ב"מי עבודה ופרנסה", ב"מי שעות פנאי".

כדי לעזור לאדם למלא את שעותיו הריקניות (וגם כדי לגרוף סכומי כסף נכבדים...), ידעה האנושות מאז ומעולם לייצר לעצמה עוד ועוד תכנים ממלאי זמן. החל מתיאטרון, מופעי בידור וחוגים, דרך רדיו וטלוויזיה, וכלה בגולת הכותרת של תעסוקת שעות הפנאי במאה ה-21, האינטרנט. רשת האינטרנט האינסופית הקיימת כיום הופיעה כתשובה לשאלה קיומית של האדם, הענקת תעסוקה ותוכן ל"שעות המתות" הרבות הקיימות ביומו. זה עניינה, לשם כך היא נוצרה, וכך היא מתפקדת עד היום. במילים אחרות, אפשר לומר שהאינטרנט הוא לא הבעיה, הוא הפתרון. המודרנה היא זו שיצרה לאדם את שעות הפנאי, והמודרנה היא זו שגם מילאה אותן.

אך הפתרון היה רחוק מלהיות מושלם. בכל מרחבי הרשת צצו ועלו אינסוף אתרי בילוי, משחק ושטויות, לעומת אתרים ערכיים שכַּמותם היתה כננס העומד על יד ענק. כצפוי, הרשת סיפקה בהצלחה יתרה אפשרויות בלתי מוגבלות של בזבוז זמן, והעולם הלך שבי אחרי העכבר, המקלדת והמסך שסיפקו לו אמנם הנאה מרובה, אך לא קידמוהו ערכית ולא במאומה. הציבור נהה אחרי הבל וריק, ואת מיטב שעותיו השקיע בתוהו. "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ".

בעיית האינטרנט היא לא בעיה של טווח גילאים מסוים, או מגזר מסוים. היא בעיה אנושית גלובלית, בעיה של רדיפה אינסופית אחרי הנאת הרגע המסכית, של מעבר מסרטון מצחיק לסרט מצחיק יותר, של תרבות 'פייסבוקית' רדודה ומכלת זמן, של שעות ארוכות של משחקי מחשב חסרי תכלית. במקום שההנאה תשרת את הערכים, תפסה היא את הבכורה. שעות הפנאי, בהן יכול היה האדם לפתח צדדים נוספים באישיותו, ללמוד, לתרום, להתפתח, להשתלם, להוסיף בְּחייו משמעות ותוכן ערכי, שעות הפנאי הללו הפכו לשעות חדלון. את הברכה הגדולה שנתן לנו האלוה, זמן שהוא רק בשבילנו, לפיתוח עצמיותנו, הפכנו לקללה.

מתוך בעיה זו, ועל גבה, צצו בעיות נוספות, כמו בעייתו של הנער המסכן מתחילת המאמר. התופעה הנרחבת של צריכת תכנים אסורים ברשת, היא פועל יוצא של בעיית האינטרנט הכללית, הכלל אנושית. מתוך החיפוש והנהייה אחר הריגוש הרגעי הסתמי, במקומו של התוכן והערך, מוצא הגולש האבוד על נקלה את דרכו אל המחוזות האפלים והקשים ביותר. חוסר המטרה, סתמיות המעשים ורדידותם, הם אלה המביאים ממילא את ההגעה למקומות בעייתיים הלכתית. "בטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא".

כל נסיון לפתור את בעיית צריכת התוכן הקלוקל שבאינטרנט מבלי להתייחס לשורשה ולמקורה של הבעיה, מבלי לגעת ב"בעיית העל", לא יצלח. אם המחנכים, הפסיכולוגים, המורים והרבנים רק יסבירו כמה רע יש באינטרנט, כמה רעות השפעותיו, כמה מזיקים תכניו, בכמה חטאים עלול הוא להפיל את עובד ה'- אין די בפועלם. על ההתמודדות החינוכית עם האינטרנט להתחיל לפעול במגרש הנפש והרצון, בד בבד עם פעילות הסינון וההגנה. כמובן, משימה זו קשה ומורכבת יותר, אך בה, ורק בה, נעוץ הפתרון האמיתי. עלינו להחדיר בלב הכל, את מעלת ויקרת המעשים הערכיים, ואפסיות הפעולות הרדודות והסתמיות. מטרתנו: ליצור בנפשות את השאיפה לטוב, לשלם, לאיכותי, את הרצון לתקן, לשכלל, להוסיף בעולם אור. אם התשתית לכל מעשיו של האדם תהיה השאיפה לאידאלים, ממילא יתרחק האדם מן המים העכורים וימלא את יומו, משחרו עד ערבו, במים צלולים וזכים. מתוך מהלך חיים כזה, יהיה גם האינטרנט כלי שרת לקודש, והשימוש בו יהיה במידה נכונה, ובצריכה נבונה של תכניו. אך כל עוד דברי המחנך יסתכמו ב"חייבים להתרחק מסכנות האינטרנט רח"ל", אל יתפלא כי דברי ההפחדה שלו מפני נוראותיה של הרשת יפלו על אוזניים ערלות, שכן הרצון למלוי שעות הפנאי בתוכן, יהא אשר יהא, גדול וחזק מכל.

לא לחינם גלגלה ההשגחה האלוקית את ההתמודדות עם האינטרנט ל"דור אחרון", לדור הגאולה. הגאולה האמיתית, העולמית והפרטית, היא גאולה של בחירה בטוב מתוך רצון אמיתי, מתוך כנות פנימית, ולא מיראת העונש, או מאי היכולת הטכנית להגיע לחטא. תפקידו של דור האינטרנט הוא להצמיח נפשות גדולות, שמואסות ברע- כי הוא רע, ובוחרות בטוב- כי טוב הוא. נפשות שאפילו תהיינה כל הנאות עולם במרחק לחיצת כפתור, בוחרות הן ללכת בדרך האידאלים האלוקיים, בוחרות הן בעץ החיים.