אז איך באמת ממוטטים את החמאס?
אייל שיישוןט טבת, תשפד21/12/2023לכאורה, ישראל כבר מוטטה את שלטון החמאס ועמדה באחד היעדים המרכזיים שהציבה. החמאס איבד שליטה אפקטיבית בעזה, מפקדיו ספונים במנהרות ואין ברצועה שלטון שמעניק שירות בסיסי לאזרחים. אז למה לא מוטטנו את חמאס?
תגיות:מלחמת חרבות ברזלחמאסמדינת ישראל.jpg)
צילום: שורש תמונות
לכאורה, ישראל כבר מוטטה את שלטון החמאס ועמדה באחד היעדים המרכזיים שהציבה. החמאס איבד שליטה אפקטיבית בעזה, מפקדיו ספונים במנהרות ואין ברצועה שלטון שמעניק שירות בסיסי לאזרחים. ישראל גם השמידה את כל סמלי השלטון בעיר עזה, ובראשם הפרלמנט.
עם זאת, נדמה שחמאס לא תופס שלטונו בצורה בה ישראל תופסת אותו. הפערים בין התפיסות הישראלית והחמאסית לגבי שלטון החמאס, עשויות להפוך את הנחות העבודה של ישראל בנוגע לתפיסת ההכנעה של חמאס לשגויות. ככל שהחמאס אינו מגלה סימני שבירה והמערכה מתארכת, מתחדד הצורך לדייק עוד יותר את מטרות המלחמה, ולהבין בצורה טובה יותר מהם היעדים האופרטיביים הנגזרים ממטרות אלה.
לחמאס יש תפיסות שונות לחלוטין לגבי ריבונות או שלטון מאשר בישראל ובמערב. כך למשל:
אז מה טיב היישות החמאסית איתה מתמודדת ישראל? בזמן ההפוגה מתברר שישראל מתמודדת עם יישות היברידית שהיא יותר מארגון, אבל פחות ממדינה. חמאס אולי איבד שליטה אפקטיבית בטריטוריה, אולם הוא מצליח לאכוף את הפסקת האש בכל חלקי הרצועה, גם בצפון הרצועה שם צה"ל שולט (מעל הקרקע); הארגונים החמושים האחרים ברצועה סרים למרותו. חמאס מצליח לנהל את האופרציה המורכבת של עסקת החטופים. כל זאת בזמן שבעזה אין הרבה שעות חשמל ואינטרנט והתשתית הרוסה.
לפיכך, היכולות והנכסים אשר צריך לשלול מחמאס כדי להכריז על מיטוטו ברצועה הם:
נכסים אסטרטגיים נוספים של חמאס:
• תדמית ציבורית: הנראטיב של חמאס כלוחם חופש אומץ בידי חוגי שמאל רדיקליים במערב, עד כדי כך שחמאס הפך הלכה למעשה למייצג הנאמן של העם הפלסטיני בעיניהם. אפילו במפלגה הדמוקרטית בארה"ב ניתן למצוא חברים אשר מאמצים תפיסה זו, ואלה מפעילים לחץ על הממשל להפסיק את תמיכתו בישראל.
• תקשורת: הנרטיב והעמדות של חמאס מקודמות על ידי אימפריית התקשורת של אלג'זירה.
פגיעה קשה ברכיבים האלה עשויה להביא למיטוט החמאס, והוא מצריך מערכה משולבת שהיא לא רק צבאית.
אנחנו מתקשרים את התובנות האלה לממסד המדיני ביטחוני בישראל.
זוהי משימה קשה אבל אפשרית, ומכל מקום גם חובה מוסרית היסטורית של מדינת ישראל. אין ספק שהיא תהיה כרוכה בהקרבה גדולה. אבל נוצרו נסיבות היסטוריות ייחודיות לעשות את זה. ואסור לישראל לוותר על כך עם תום ההפוגה.
עם זאת, נדמה שחמאס לא תופס שלטונו בצורה בה ישראל תופסת אותו. הפערים בין התפיסות הישראלית והחמאסית לגבי שלטון החמאס, עשויות להפוך את הנחות העבודה של ישראל בנוגע לתפיסת ההכנעה של חמאס לשגויות. ככל שהחמאס אינו מגלה סימני שבירה והמערכה מתארכת, מתחדד הצורך לדייק עוד יותר את מטרות המלחמה, ולהבין בצורה טובה יותר
צילום: שורש תמונות
לחמאס יש תפיסות שונות לחלוטין לגבי ריבונות או שלטון מאשר בישראל ובמערב. כך למשל:
• חמאס לא תופס את תפקידו כאחראי לרווחתה או להגנתה של האוכלוסייה בעזה, אלה שמורות לאו"ם ולישראל מבחינתו.
• שלטון חמאס לא רואה את תפקידו כאחראי על השלמות הטריטוריאלית של עזה. חמאס לא ניסה לסכל צבאית את הפלישה הישראלית, הוא אף ידע שהוא מזמין אותה ב-7 באוקטובר.
• לחמאס אין מונופול על החזקת הנשק ברצועה. הוא גם לא שואף למונופול כזה, אלא מאפשר ואפילו מעודד התחמשות של קבוצות אחרות.
אז מה טיב היישות החמאסית איתה מתמודדת ישראל? בזמן ההפוגה מתברר שישראל מתמודדת עם יישות היברידית שהיא יותר מארגון, אבל פחות ממדינה. חמאס אולי איבד שליטה אפקטיבית בטריטוריה, אולם הוא מצליח לאכוף את הפסקת האש בכל חלקי הרצועה, גם בצפון הרצועה שם צה"ל שולט (מעל הקרקע); הארגונים החמושים האחרים ברצועה סרים למרותו. חמאס מצליח לנהל את האופרציה המורכבת של עסקת החטופים. כל זאת בזמן שבעזה אין הרבה שעות חשמל ואינטרנט והתשתית הרוסה.
לפיכך, היכולות והנכסים אשר צריך לשלול מחמאס כדי להכריז על מיטוטו ברצועה הם:
1. שליטה אפקטיבית בארגון: החמאס מנהל מערך מבוזר ושטוח של פיקוד ושליטה ארגונית; לדרגי השטח אוטונומיה רבה לקבל החלטות, גם ללא תקשורת ישירה סדירה עם ההנהגה. יש מספר מוקדים פיזיים בהם יכולה לשבת ההנהגה, מסתבר ששיפא היה רק אחד מהם.
2. תמיכה עממית ודימוי של אותנטיות: גם בשעתו הקשה, בזמן שבוודאי הפופולריות שלו יורדת, חמאס נתפס כיציר אותנטי של החברה הפלסטינית בעזה (בניגוד לרשות הפלסטינית).
3. מונופול על השלטון: לחמאס אין היום איום פנימי על שלטונו. ישויות חמושות אחרות מקבלות את מרות החמאס, בהן גם הג'האד האסאלמי או חמולות חמושות.
4. יחסים והכרה בינ"ל: חמאס מנהל מערך חוץ מרשים, ויש לו יכולת לקיים ערוצי תקשורת עם שחקנים ומתווכים בינ"ל, כמו קטר, מצריים, רוסיה והצלב האדום. מערך החוץ של חמאס מנוהל גם ע"י הנהגת החוץ שלו וגם ע"י ההנהגה שנמצאת בעזה.
5. שותפות בציר ההתנגדות האיראני: יכולת לקיים מערכה רב-זירתית איזורית מתואמת חלקית בחסות איראן, גם אם בשלב זה חמאס לא מצליח להביא אותה לרמה שקיווה.
נכסים אסטרטגיים נוספים של חמאס:
• תדמית ציבורית: הנראטיב של חמאס כלוחם חופש אומץ בידי חוגי שמאל רדיקליים במערב, עד כדי כך שחמאס הפך הלכה למעשה למייצג הנאמן של העם הפלסטיני בעיניהם. אפילו במפלגה הדמוקרטית בארה"ב ניתן למצוא חברים אשר מאמצים תפיסה זו, ואלה מפעילים לחץ על הממשל להפסיק את תמיכתו בישראל.
• תקשורת: הנרטיב והעמדות של חמאס מקודמות על ידי אימפריית התקשורת של אלג'זירה.
פגיעה קשה ברכיבים האלה עשויה להביא למיטוט החמאס, והוא מצריך מערכה משולבת שהיא לא רק צבאית.
אנחנו מתקשרים את התובנות האלה לממסד המדיני ביטחוני בישראל.
זוהי משימה קשה אבל אפשרית, ומכל מקום גם חובה מוסרית היסטורית של מדינת ישראל. אין ספק שהיא תהיה כרוכה בהקרבה גדולה. אבל נוצרו נסיבות היסטוריות ייחודיות לעשות את זה. ואסור לישראל לוותר על כך עם תום ההפוגה.
הוסף תגובה
עוד מאייל שיישון
עוד בנושא פוליטיקה