איך צריך ראציונליסט כמוני להתייחס לסיפור האמיתי הזה?

ברצוני לספר לכם סיפור אמיתי לחלוטין שקרה לנו בשבוע שעבר ולנסות לחשוב איך אמור ראציונליסט כמוני להתייחס לסיפור אליו-

אני כפי שסופר כאן בעבר מוטרד מידי יום ביומו מאיסוף המנין בבית הכנסת שלנו...
 
השבת שהינו עם המשפחה אצל אחי בישוב טל מנשה והייתי מוטרד מה יהיה עם המנין...

וכך מספר לי חבדניק שאני כמעט תמיד מנסה לגייס למנין, כשהוא עובר עם רכבו ליד בית הכנסת... אולם אין לי מושג איפה הוא גר ומעולם לא הייתי אצלו. סיפור מדהים ואפילו קצת מפחיד...

הוא הלך לישון בשבת ופתאום דפקתי לו בדלת ואמרתי לו שאנחנו ממש צריכים מנין. הוא ניסה להתחמק ולהגיד שהוא כבר התפלל. אבל שכנעתי אותו והוא התעורר בכח ובא. רק אחרי שהוא הגיע לבית כנסת אמרו לו שאני בכלל לא שם השבת.
הוא נשבע לי שאם לא הייתי אומר לו בראשון שזה לא הייתי אני הוא לא היה מבין שזה חלום. הוא היה בטוח שזה היה אירוע אמיתי ושהוא בגלל זה התעורר ובא.

לפחות כמה פעמים הוא שאל אותי- אתה לא עובד עלי, נכון? באמת לא היית פה בשבת...

איך אמורים אנשי שכל חכמים כמוני להתייחס לזה?