כיצד בית המשפט קובע האם באמת הייתה רשלנות רפואית במקרה מסוים?

תביעות רשלנות רפואית הן תביעות לא פשוטות כלל, התוצאות של התביעות הללו משפיעות על גורמים רבים כמו על הרופא שטיפל בחולה, האחיות והעוזרים שהיו בסביבה, בית החולים או המרפאה בה בוצע הטיפול וכמובן, החולה עצמו. לכן, על בית המשפט לבחון האם הרופא עמד בשלושה מבחנים המוגדרים על פי החוק העוסק בדיני הרשלנות הרפואית :

חובת זהירות מושגית וקונקרטית
במבחן זה בית המשפט בודק האם הרופא נהג באמצעי זהירות סבירים בעת הטיפול בחולה. חובת הזהירות המוטלת על הרופא יכולה למנוע אסונות רבים ולכן, במידה ולא בוצעה חובה זו על ידי הרופא המטפל, יש מקום לבחון רשלנות רפואית שאולי השפיעה על איכות הטיפול, על התוצאות שלו ועל חייו ובריאותו של המטופל.

בנוסף, בודקים האם הרופא היה יכול לדעת שבעקבות פעולה מסוימת שביצע, יכול להתרחש נזק למטופל. לדוגמא, אם הרופא ניסה לבצע טיפול כל שהוא שהצליח על מטופלים אחרים, ובמקרה זה כשל, לא בטוח שהתרחשה פעולה רשלנית מצד הרופא המוגדרת בתחום הרשלנות הרפואית.

הפרת חובת זהירות על-ידי סטייה מסטנדרט התנהגות סבירה
מבחן זה בודק האם מהיום הראשון בו התקבל החולה לטיפול, ועד היום הראשון, נקטו הרופאים והצוות את כל אמצעי הזהירות הנדרשים במקרה הספציפי בו דנים. כל מקרה נבחן לגופו ולכן לא ניתן לקבוע כי מקרה אחד של רשלנות רפואית בחולה מסוים על ידי רופא ספציפי, קובע כי התנהג ברשלנות כלפי כל המטופלים שלו. בנוסף, בודקים האם החולה ערך בירור מספיק מקיף כדי להבין את מצבו של החולה ואת התלונות שלו ואם ערך את כל הבדיקות הנדרשות על מנת להגיע לאבחון נכון המאפשר קביעת טיפול נכון בחולה. בשלב זה נבדק גם השחרור של החולה מהמוסד הרפואי – האם הרופא שחרר אותו רק לאחר שווידא כי הוא בריא ויכול לשוב לביתו ללא חשש.

התרחשותו של נזק וקיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק
בשלב זה בודק בית המשפט לדיני רשלנות רפואית את הקשר בין האשמה של הרופא לבין הנזק שנוצר אצל החולה. למעשה בודקים האם במידה והרופא לא היה עושה מה שעשה, האם גם במקרה זה היה קורה אותו נזק לחולה. במידה ואכן מבינים כי פעולותיו השגויות של הרופא, שנבעו מחוסר זהירות ומטיפול רשלני, הביאו לתוצאה החמורה של הרופא, בודקים האם יש להאשים את הרופא.