יסודות הלוח: החודש

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב, ב'). "לחדשי   השנה" - מלמד שהחגים והמועדים נמנים לחודשי הלבנה - שהרי אין לחמה חודשים,   היא אינה מתחדשת, ורק הלבנה "מתחדשת" (חודש - לשון חידוש).

לירח אין אור משל עצמו, ואת אורו   הוא מקבל מהשמש, ולכן הוא מואר רק בצידו הפונה אל השמש. בחציו הראשון של החודש   העברי ניתן לראות שאורו של הירח מוסיף והולך מלילה ללילה עד לאמצע החודש,

ובאמצע   החודש רואים "ירח מלא" - כל צידו המואר של הירח פונה אלינו. בחציו   האחרון של החודש הירח נראה קטן והולך מלילה ללילה, עד שבסוף החודש מגיעים למצב   שבו הירח אינו נראה כלל. בזמן זה הירח נמצא בין השמש ובין כדור הארץ, וכל   חֶצְיוֹ החשוך מופנה אל הארץ, ולכן אינו נראה לנו כלל. כאשר הירח עומד בקו ישר   בין השמש ובין כדור הארץ - זהו רגע המוֹלָד (נקרא גם "קיבוץ" -   שהשמש, הירח וכדור הארץ "מתקבצים" לקו אחד. ועוד, שמכדור הארץ נראה   כאילו השמש והירח התקבצו יחדיו), ולאחר מכן ייראה על הירח פסאורדק,   ומכאן ואילך שוב אורו של הירח גדל מלילה ללילה.

הזמן העובר בין מולד אחד למולד הבא  הוא, בממוצע, 29 ימים, 12 שעות ו-793 'חלקים'. בשעה אחת ישנם 1080   'חלקים'. בחשבון העיבור נשתמש בחלקים, ולא בדקות ובשניות. 793 חלקים מתוך 1080   הם 44 דקות ו-3 שניות ושליש. בחישובי המולד נרשום זאת כך: 29-12-793. 29   ימים, 12 שעות ו-793 חלקים.

יצוין, שהזמן שהזכרנו (29-12-793)   הוא הזמן הממוצע שעובר בין מולד למולד. בפועל, הזמן שעובר בין מולד למולד   אינו קבוע, והוא נע בין 29 יום ו-½6 שעות לבין 29 יום ו-½19 שעות בקירוב.

נוסיף עוד ונאמר, שאת הירח החדש, אי   אפשר לראות פחות מ-18 שעות אחרי זמן המולד האמיתי, מפני שאו הירח דק ביותר,   ומפני שביום המולד הירח שוקע סמוך לשקיעת השמש (ולפני השקיעה אי אפשר לראותו   בגלל אור השמש). את הירח החדש אפשר יהיה לראות למחרת, מעט אחרי שקיעת החמה, טרם   ישקע הירח.

 

קידוש החודש ותיקון הלוח

בתקופת המשנה והתלמוד היו קובעים את לוח השנה על פי ראיית הירח. במשנה, מסכת ראש השנה פרקים א-ב, נידונות הלכות   קידוש החודש, בעיקר התחום של עדוּת החודש (העדים שהיו מעידים על ראיית הירח),   קבלת העדות ופרסום ההחלטה בתפוצות ישראל.

בשנת ד'קי"ט, בעקבות הצרות   והקיצוצים בסמכויותיה של הסנהדרין, החליט הלל בר רבי יהודה נשיאה, שחי בארץ   ישראל בתקופתם של אביי ורבא, לעבור מקידוש החודש ע"פ ראייה לקביעת הלוח לפי   חשבון.

בימינו הלוח אינו נקבע על פי ראיית   המולד אלא על פי כללי חשבון המולדות המבוססים על מידת החודש הממוצע. רק ראש השנה   נקבע לפי חשבון המולד הזה, ואילו שאר החודשים נקבעים מאליהם לפי כללים מסויימים   (ר' להלן).

 

מספר הימים בכל חודש

כאמור, מידת החודש הממוצע היא   29-12-793. אי אפשר לחלק את היום השלושים של החודש לשנים, שחציו האחד יהיה שייך לחודש   הנוכחי וחציו השני לחודש הבא, מפני שהתורה אמרה (במדבר י"א, כ') "עַד חֹדֶשׁ   יָמִים", ומסיקים מכאן ש"ימים אתה מונה לחודשים ואי אתה מונה   שעות לחודשים" (מגילה ה.). כלומר, החודש חייב למנות מספר שלם של   ימים - 29 ימים או 30.

לכן נקבע שהחודשים יהיו מסודרים לסירוגין, אחד בן 30 יום ואחד בן 29 יום.   חודש בן 30 יום נקרא חודש מלא, וחודש בן 29 יום נקרא חודש חסר.   החודשים: תשרי, כסלו, שבט, ניסן, סיון ואב - יהיו מלאים (30 יום),   והחודשים חשון, טבת, אדר, אייר, תמוז ואלול - יהיו חסרים (29 יום).

לוּ היה הזמן שבין מולד למולד ½29   ימים בדיוק, לא היתה בעיה, והחודשים היו מסודרים כך - לסירוגין, אחד מלא ואחד   חסר. אבל הזמן העובר בין מולד למולד הוא 29 ימים וחצי ועוד 793 חלקים.   793 חלקים אלו מתקבצים מכל חודש ומגיעים לחשבון גדול, ועלולים לגרום שיבוש   בחשבון המולדות. לפיכך, ומחמת סיבות נוספות ("ארבע הדחיות" - מצבים   שבהם לא ייקבע ראש השנה ביום המולד), נִתקַן שהחודשים חשון וכסלו יהיו בלתי   קבועים ומספר ימיהם ישתנה: פעמים שהם "כסדרן", בחשון 29 יום   ובכסלו 30, פעמים ששניהם שלֵמים (מלאים) - 30 יום בכל אחד, ופעמים ששניהם   חסרים - 29 יום.