מגיל תשע לא הסתכל בצורת אשה

בשלהי ימי השובבי"ם, מתוך אתר אור האורות אנו מביאים מאמר העוסק בשמירת העיניים של הרב קוק.

בעת שלמד הרב קוק בישיבת וולוז'ין, היה המנהג שהבחורים היו מתארחים אצל בעלי בתים בעיירה, ושם סועדים וישנים.

בבית בו היו הרב קוק וכמה מחבריו מתארחים מדי יום, הייתה האשה נוהגת להגיש לידיהם את הארוחה. כאשר היה ניגש הרב קוק לקחת מידיה את האוכל, היה נשמר מאוד שלא להביט בה.

בימי צעירותו אלו, היה הרב קוק בחור צעיר ויפה תואר, ואותה אשה חפצה לפתוח עמו בשיחה ואף לראות את פניו. מתוך רצונה לגרום לו לדבר איתה, עלה במוחה הרעיון הבא: היא העלתה את מחיר הדירה והארוחות רק לרב קוק, ואילו לשאר הבחורים השאירה את המחיר הרגיל. חשבה האשה שהרב קוק יתמה על העלאת המחיר, והוא יבוא אליה לבקש שתחזיר את המחיר המקורי. אך הרב קוק, בשל זהירותו הרבה של לשוחח עם האשה, לא הגיע אליה. לשאלת חבריו מדוע הוא אינו עומד על המקח, ענה הרב: האם דברי חז"ל "אל תרבה שיחה עם האשה" לא שווה חצי רובל?

כשראתה בעלת הבית שהרב קוק עדיין לא מגיע אליה, החליטה להעלות עוד את המחיר, רק לרב קוק. אך גם זה לא שבר אותו, והוא נמנע מלהגיע ולדבר עמה.

רק לאחר שהעלתה האשה את המחיר, כמה פעמים מחודש לחודש, וראתה שזה לא גורם לרב קוק לבוא עמה בדברים, התייאשה מלדבר עם הרב קוק, והחזירה את המחיר לקדמותו

[ועיין גירסא אחרת לסיפור זה, בספר 'חיי הרב קוק' עמ' 30].

***

הג"ר יצחק אריאלי זיע"א (בעל 'עיניים למשפט'), מייסד ישיבת 'מרכז הרב' יחד עם מרן הראי"ה זיע"א, היה לומד בחברותא עם הרב קוק במשך כמה שעות בכל יום. כך נהגו במשך יותר משלוש שנים.בזמן הלימוד היו מסתגרים בחדר סגור, ולא היו יוצאים ממנו לשום צורך שבעולם מלבד פקוח נפש.

ואמר הגר"י אריאלי שיכול הוא להעיד שבמשך כל שנים אלו לא ראה הרב קוק צורת אשה כלל!!! ואע"פ שהרבה נשים היו מסתובבות בביתו כידוע.

[מפי נכדו].

***

לאחר פטירת הרב קוק, כתב הרב חרל"פ מכתב מיוחד לבנו, ובו סיפר על הפטירה וההלוויה:

"...כל הלילה אמרו תהילים בדמעות ובכיות גדולות. בבוקר, בשעה עשר, הייתה הטהרה. לפני הטהרה, כאילו דחפוני מלמעלה להגיד מילים אחדות להודיע את מי מטהרים. הודעתי להם קצת מנוראותיו הטמיריות, ושמיום היותו בן תשע שנים לא הסתכל בצורת אישה, והיה בבחינת יוסף צדיקא. עוררתי להתוודות, המחזה הייתה נוראה".

***

סיפר המקובל הרב יוסף ליב זוסמן זצ"ל:

"שמעתי מאחד מנכדי הרה"ח ר' מנדיל בריכטא שליט"א... שפעם קרה - כנראה בתחלת בואו של מרן הרב [קוק] זצ"ל לירושלים - שהיתה אז איזו הופעה מלכותית... והתקיימה אז קבלת פנים שהופיעו בו מרן הרב זצ"ל עם הגבאי שלו ר' לייביש ז"ל, וכן הגאון רי"ח זוננפלד זצ"ל עם הגבאי שלו שהי' אז ר"מ בריכטא הנ"ל, ופתאום הופיעה שם איזו רקדנית וזמרת והתחילה לזמר לכבוד האישיות שהופיע אז. ומיד מרן הרב זצ"ל ברח משם בכל כחו, ממש רץ מאד, והגאון רי"ח זוננפלד זצ"ל נשאר במקום, רק סתם את אזניו באצבעותיו, והי' כנוס בתוך עצמו ומתנענע וראשו מורד למטה. ואז הגבאי שלו שאל אותו, היתכן, שהוא הרי הוא קנאי נשאר במקומו, ואילו הרב שאינו קנאי ברח משם. וענה לו הגריח"ז שאין זה כבוד המלכות [=שכאמור היה זה אירוע מטעם הממשלה הבריטית] לברוח: "עס איז ניכסט קיין כבוד המלכות צו אנטלויפן"

]מאבני המקום', י"ד, תשס"ב, עמ' 33].

***

מספרים שכששיבח פעם מאן דהו לפני רבי יוסף חיים זאננפלד ז"ל את הרב קוק ז"ל על קפידתו בשמירת קדושת העיניים, שתכף כששומע ומבין שנכנס אדם לחדרו משפיל את עיניו לרצפה בחששו מהסתכלות רעה חלילה, ענה רבי יוסף חיים ואמר: "אם כן, יהיה לו עולם הבא גדול יותר", כאומר שכל אדם כפי מעשיו בזה העולם, כן יקבל שכרו הן לטוב והן להפך חלילה.

["שיח שרפי קודש" ה'תק"כ עמ' רח].

***

ערב יו"כ תרס"ו.

היום הודבקו פה מודעות מטעם כבוד הרב הגאון הצדיק רא"י קוק שליט"א הגאב"ד דפה, ומצאתי לנחוץ לשלח העתקה מהם להחבצלת, וז"ל:

הנני בזה להודיע נגד כל עם ד' יושבי עירנו הק' וסביבותיה שזה איזה שבועות שבקשתי בדרך כבוד, בדברי שלום ותחנונים לח' עזרת נשים, שלא יעשו את התיאתר לטובת חברתם, תיאתראות בכלל ביחוד הני דזמרי נשי וגברי, אסורים הם לנו ע"פ דין תוה"ק, וחלילה לנו לעשות לדברים שבצדקה, כונניות מדברים של עבירה – עצם השיטה של לקיחת צדקה ע"י נשפי חשק, ותיאתראות, היא בזויה אצל כל ישרי לב, וכבר נודע שהיא מפסדת יותר בהורידה את רוח המוסרי של האדם, יותר ממה שהיא מרווחת בעזרה הארעאית שהיא מושיטה לשעה –

דבר זה משפיל את כבוד עירנו בכלל, ליתן אותה חלילה כעיר הנדחת, לעומת שארי עה"ק אשר באה"ק לאמר שבה ימצא מקום לכל דבר אסור, ולכל פריצות.

ע"כ הנני מודיע בזה את גודל האיסור שיש במצוה הבאה בעבירה הנ"ל, והנני נכון בטוח שכל איש אשר זיק היהדות לא נכבה מלבבו ידע להזהר ולהזהיר, שלא ללכת בהתיאתר הנ"ל אם יהי' ושלא ליתן לו יד לעזרה, ואשרי האיש אשר לא הלך וגו' וינצלו מקללת פורץ גדר ישכנו נחש. והשומע יתברך באלוקי אמן,

(מקום החותם)

ע"כ העתקה אות באות.
ברגשי כבוד וברכה
אחד מישראל.
[מתוך עתון "החבצלת"]