התלבשות עשר הספירות באברי הגוף:

נאמנים אנו לתפיסת התורה המורה שלכל תוצאה בעולם החומר הגשמי – יש סיבה ושורש רוחניים (ולכן גם תכלית!).

גם הספירות (שהן דרכי ההנהגה האלוקית את הבריאה בכלל ואת האדם בפרטיות, מעין מסנני אור–ה', ויש להן דרכי פעולה מוגדרות כפי שיתבאר בע"ה) מתבטאות ומיוצגות ע"י איברי הגוף , כבבואה ומשל לכוחות ה', כשביחד, הכל מרכיב קומה של אדם שלם.
כיצד?

רובד המעשה, האזור היצרי בגופנו – מתבטא מאזור האגן ומטה:
רגל ימין – ספירת הנצח (הקביעות, הנאמנות, ההתמדה).
רגל שמאל - ספירת ההוד (ההודיה ויכולת הכלת הזולת בעולמי).
אות ברית קודש – ספירת היסוד (יכולת ההצטנרות של האדם, והתאמת רצונו להשפיע, ה'אור' שלו – אל יכולת הקיבול השכלית, רגשית או גופנית של הזולת = ה'כלי' שלו),
ולהלן: רובד הנה"י (הכוחות ה'מוטבעים').

לרובד הדיבור והרגש מקביל אזור החג"ת:
זרוע ימין – ספירת החסד (נטיית ההתפשטות, ההשפעה, הנתינה וההענקה).
זרוע שמאל – ספירת הגבורה (צמצום הנתינה, איפוק)
הלב ומרכז הגוף – ספירת התפארת (האמת המלווה ברחמים = השילוב הנכון בין נתינה לבין איפוק),
ולהלן: חג"ת, הכוחות הריגשיים.

מעליהם ברובד המחשבה – החב"ד:
מוח ימין – ספירת החכמה,קשורה לכח הראייה והשכל.
(כאן כבר צריך להתעכב מעט):

כח הראייה עניינו שהולך מן הכלל אל הפרט, העין תופסת ראשית תמונה שלמה, כללית, ואחר כך מסתכלת (משורש ש.כ.ל.) בפרטיה. ("ראשית חכמה"), זוהי ראיית הדבר כמו שהוא לפני ההתבוננות בפרטים מהם הוא מורכב, כמו בציור.
לדוגמא, כשהעין תופסת תחילה את כל הציור ואחר כך מתבוננת בפרטיו – כלומר, מן הכלל אל הפרט. החכמה.
מוח שמאל – ספירת הבינה. קשורה לכח השמיעה, ולכן גם נוגעת יותר לחיבורנו זה.
כיצד? כח השמיעה, עניינו תפיסת הפרט – אל הכללי.
האוזן נבראה כך שקודם היא שומעת את הפרט קמעה-קמעה, כגון מילים וצלילים המצטרפים זה לזה, ובסוף מתחבר העניין השלם אל הכלל.
כך היא הבינה – תפיסת הפרט: התבוננות (עוד נתעמק בע"ה במושג זה) בפרטים הרבים המרכיבים את הכלל.
לשם מקושר הלב, שפעימותיו קצובות – ובסוף מצטרפות לחיים שלמים.
(ועוד נראה בע"ה שלכן הניגון שייך ללב, ולא לעין ולשכל, כי הוא נבנה באופן קצוב צליל אחר צליל, ולבסוף מצטרף לשיר שלם – מן הפרט אל הכלל, כרמוז בספר יצירה: "הבן בחכמה וחכם בבינה".
צריך לעבוד גם עם זה וגם עם זה.
(ולפי הנ"ל יובן גם מה שנאמר על בני ישראל במעמד הר סיני ש"היו רואים את הקולות" כי פירושו על פי הסבר זה – שהגיעו לרמה רוחנית ותודעה של תפיסת הכלל והפרט בו זמנית(!), כלומר, הם הגיעו למדרגת ידיעה, שנמצאת ב):
ספירת הדעת – החיבור בין החכמה והבינה הנותן משמעות וביטוי גלוי בעולם, ומתגלה בדיבור (גם את התהליך הנ"ל עוד ננתח בע"ה), ומופעל מגזע המוח.
ג' ספירות אלו נקראות: חב"ד, הכוחות המושכלים.

כל הכוחות האלה הינם פנימיים, בתוך האדם, ופועלים בו – אך כולם מושפעים ומקבלים מרובד עליון להן שנקרא:
"כתר", שורש כל הנשמות.
ה"נשמה". אותו מושג כה שגור בשפות כה רבות, בפי כ"כ הרבה אנשים טובים, אך כ"כ מעט השגה בו ובמהותו יש לנו...