מיום השואה והגבורה ליום העצמאות בקיום חזון יחזקאל ותלמידי החכמים

א.חזון העצמ(א)ות
בכל שנה בשבוע שבין השואה לתקומה אני חוזר ולומד את חזון העצמות של יחזקאל (ל"ז). נדמה כי חזון העצמות נכתב עבור דורנו; חזון המסמל ,מחד גיסא, את העצמות שמילאו את בקעת עמי אירופה אשר רוותה את דמם של מליוני אחינו, ומאידך גיסא, תחייתן של העצמות בדמות הקמתה של ישראל העצמאית. "וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם" – קיבוץ הגלויות של דורנו הוא תחיית המתים מבחינה לאומית. ובניגוד לנימה התבוסתנית של העם בימי הנביא: "יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ" - אנו עומדים כיום בגאון ואומרים 'עוד לא אבדה תקוותנו', והעצמות האלה תחיינה לנצח, באשר 'אלופו של עולם' הפיח בהן חיוּת ע"י שהוסיף להן א' משמותיו הקדושים והפך את העצמות ל...עצמאות!
(את המלה עצמאות חידש איתמר בן אב"י)

ב.מליקוטי הגר"א: "... כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו ועטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו, הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחו"ל הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו ואין בידנו להציל העובדי כוכבים האוכלים בשרנו, ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר, והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות שהן התלמידי חכמים מעמידי הגוף, עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרְווד {כף בישול} רקב ונעשה עפר, שח לעפר נפשנו. ואנחנו מקווים עתה לתחיית המתים "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי"(ישעיה נ"ב), ויערה רוח ממרום עלינו.

ג. יחזקאל ל"ו: א. וְאַתָּה בֶן-אָדָם הִנָּבֵא אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר-ה'. ח. וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא. ט. כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם. י. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה. י"א. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵיטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'. יב. וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא-תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם.

- אמר רבי אבא: אין לך קץ (סימן גאולה) מגולה וברור מזה שנאמר: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל ל"ו ח'(. רש"י: שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה. - כאשר יתקרבו פזורי ישראל לשוב לארצם, יתמלאו הרי ישראל עצים, עוד קודם לכן, כדי לקבל בברכה את פני החוזרים; ועל כך אמרו חז"ל: "אין לך קץ מגולה מזה" – אין סימן יותר גלוי ומובהק להתחלת הגאולה מאשר זה, שהרי ישראל יתחילו להתכסות בירק עצים לקדם פני השבים. הרב אלקלעי: רוצה לומר, כשיתנו ישראל אל לבם לעבוד את האדמה אשר לוקחו משם, זהו הקץ, מפני שאין הדבר תלוי אלא בתשובה לארץ. ועבודת האדמה תסבב את התשובה לארץ, והמצוה הראשונה לעולי גולה היא עבודת האדמה...

- ד. הרב צבי יהודה קוק זצ"ל כתב בספר "שיחות הרצי"ה" על הגאולה ומדינת ישראל: "היה מישהו שהתבטא: לא זו המדינה שחזו נביאינו. ואני אומר זאת המדינה שחזו נביאינו! נפתח את הספרים: חזו נביאינו ורבותינו, בתורה שבכתב ובתושב"ע, שיהיה קץ לגלות ותחזור א"י להיות מיושבת ע"י זרע אברהם יצחק ויעקב. יש מדרגות: צדיקים ישובו לארץ ישראל ויקימו בה תקומה יישובית ושלטון מדיני עצמאי. לא נאמר לנו אם יהיו הם צדיקים או שאינם צדיקים. אומר הנביא: "בְּקַבְּצִי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל.. וְיָשְׁבוּ עַל-אַדְמָתָם.. וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח" (יחזקאל כ"ח כ"ה-כ"ו) - נטיעת כרמים נאמרה, הקמת ישיבות לא נאמרה! בוודאי, רוצים היו רבותינו, ורוצים אנחנו בהגדלת התורה ויראת השמים. אבל סדרי הגאולה כאלו הם: קודם כל ישוב חקלאי וקימום מדינה, ושברון עול הגויים מעל צווארנו, ומתוך כך יימשך כל השאר - העלאה בקודש, הרבצת התורה, הגדלתה והאדרתה. מתוך כל הבניין של ארץ ישראל - הולכת וגדלה ומתגדלת הנשמה... ברוך השם, הפעם זכינו ליום העצמאות. כמה זה מחַיה ונחמד להיות עצמאיים וחופשיים. אנו נקיים מצעד השנה {הרב היה מעודד את תלמידיו לצאת אל הרחובות ולהשתתף בערב בשירה ובריקודים, ולמחרת לצפות במצעד הצבאי} ובלעדם {גם בלי הסכמת המדינות}. זרע אברהם יצחק ויעקב, עם ה', בנו בתים, נטעו כרמים ואכלו את פריים. מתוך כל הבניין, שארץ ישראל לא תהיה שממה אלא מיושבת על ידינו – הולכת וגדלה הנשמה, מתגלה היצר הטוב, מתגלה כל העניין של הגדלת התורה והאדרתה. בניגוד לביטוי "לא זו המדינה שחזו נביאינו" - זו המדינה שחזו נביאינו! בניין בכל התוקף, בכל הגבורה ובכל העוז של קיום המצווה – עם או בלי כוונות".
במקום אחר אומר הרב שמחייבים אותנו דברי הרמב"ן ב"ספר המצוות": "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן ד' יתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה... אבל הארץ לא נניח אותה בידם (של ז' העממים), ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות" - דברי הלכה מפורשים. ועוד ממשיך הרמב"ן: "ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגים בה, והיא: דירת ארץ ישראל... הכל הוא ממצות עשה - הוא שנצטווינו לרשת הארץ לשבת בה...", כלומר: עיקר המצוה היא הכיבוש הממלכתי, השלטון הלאומי הכלל-ישראלי בטריטוריה קדושה זו, ומתוך המצוה הכללית ישנה המצוה הפרטית, המוטלת על כל יהודי ויהודי לדור ולשבת בארץ הקודש".

- ה. הרב יצחק הכהן קוק: מדינת ישראל – יסוד כסא ד' בעולם
"אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להיאמר במדינה רגילה שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן במדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהווייתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתו, מדינת ישראל – יסוד כסא ד' בעולם, שכל חֶפצהּ הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזה באמת האושר היותר עליון. אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.
הלל ביום העצמאות - המסמך הראשון שמצאנו בעניין זה, הוא מכתב ששלחו הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, בח' בניסן תש"ט (1949), לחברי מועצת הרבנות הראשית המורחבת [ראה נספח ב]. במכתב, שנשלח רק אחרי 3 שבועות מיום פרסום החלטת הממשלה לגבי קביעת יום חג [ראה לעיל], הביעו הרבנים הראשיים את דעתם הברורה כמענה לשאלות הרבות שהופנו אליהם:

המפנה היסודי שחל בחמלת ה' עלינו להצלתנו ולפדות נפשנו עם הכרזת עצמאותנו בארץ, מחייב אותנו לקיים ולקבל עלינו לדורות את יום הכרזת מדינת ישראל, הוא יום ה' באייר שבכל שנה ליום שמחה של אתחלתא דגאולה לכלל ישראל, ולהוציא את היום שבו נעשה הנס הגדול הזה מכלל מנהגי האבילות של ימי ספירת העומר, עם מתן הוראות לתפילת הודיה ודרשות מעין המאורע בבתי הכנסת בתפילת מנחה. מתוך חב"דפדיה:

במכתבים רבים הרבי שלל בחומרה את הטוענים שכעת כבר התחילה הגאולה. המצב בארץ ישראל מהבחינה של קיום תורה ומצוות לא נעשה טוב יותר על ידי הקמת מדינת ישראל, ולהיפך, ממילא לא ייתכן שזוהי התחלת הגאולה, שמטרתה שלימות התורה ומצוות. במכתב שכתב לרב שלמה יוסף זוין, הוא כותב שהדבר גורם להתרופפות בקיום תורה ומצוות ולדחיית הקץ[2] "הביאור היחידי שנופלים קורבנות בארץ ישראל הוא בגלל ההכרזה של אתחלתא דגאולה‏‏.[3]. פרופ' ישראל אלדד כתב במאמר ב"ידיעות אחרונות" על ביקורו בחצר הרבי מליובאוויטש: "כאשר ניסיתי להעלות את הנוסחה המקובלת בציונות הדתית שהציונות היא אתחלתא דגאולה... חל מפנה מפתיע בטון דיבורו, אף הלם באגרופו על השולחן והפטיר: הרב קוק טעה". הרב שלום דב וולפא, כתב בנושא זה את הספר בין אור לחושך.

הרבי אמר כי טענות אלו מביאים לקולות בתורה ובמצוות (מכיון שמסתכלים על שלטון שאינו מאמין בתורה ובמצוות כתחילת הגאולה). הרבי אמר שאמירה זו היא שימת חושך לאור, ואור לחושך.

בעניין הלל בברכה ביום העצמאות כתב הרב משאש דברים ברורים: "יום העצמאות- ודאי שהוא יום גדול, שזכינו בארצנו הקדושה. ותקנו הרבנים הראשיים בזמנם לגמור את ההלל בברכה, ומי שכבר נהג כמותם- יישארו במנהגם, ומי שעדיין לא נהגו- לא יברכו, כי נתחדשו דעות שלא יברכו, וספק
לעניין הלל ביום העצמאות, דעתו הייתה לברך על ההלל ביום העצמאות. ומן הסתם נסמך בזה גם על קרובו, הרב יוסף משאש, רבה של חיפה, שכתב ב'אוצר המכתבים' (ח"ג סימן אלף תשסט): "... עוד שאלת על יום העצמאות, שיש אומרים בו תחנון וסליחות. תשובה: אין לך לסכסך דעתך בעניינים אלו, אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור והודאה למלך הכבוד ברוך הוא ואוכלים ושותים ושמחים ואין לנו עסק עם אחרים".

אולם לאחר ששמע כי דעת הרב עובדיה יוסף שלא לברך, כתב שמי שנהג לברך יישאר במנהגו ומי שלא נהג לברך - לא יברך משום שספק ברכות להקל (שמ"ש ומגן ח"ג סג, סו).

והרי קטע מהסכמת הרב דוד שלוש, הרב הראשי של נתניה:
אילו אכשור דרא היה ראוי להוציא בו ספר תורה,
ולקרוא בו ג' עולים )בפרשת ואתחנן פרק ז' ]צ"ל:
ד'[ פסוקים א'-י"ד...ולהמשיך בפרק ז' כולו ופרק
ח' )פסוקים א'-י"ח( פרשת עקב( ולברך ברכות התורה
ואין איסור בכך...ראוי להנהיג הוצאת ספר תורה
ביום העצמאות לקרוא בו בברכות התורה לכבוד ספר
התורה.

נמצא אפוא, כי המצדדים בקריאה בתורה ביום העצמאות חלוקים בשאלה מה לקרוא: דעת הרב שלוש, הדעה דלעיל לקרוא פרק
ל בדברים, ומנהג הקיבוץ הדתי לקרוא דברים ז יב - ח יח. הצד השווה ביניהם: הקריאה בספר דברים. אך הייתה גם הצעה
מטעם הרבנות הראשית לקרוא בספר במדבר פרק י]4[.

עניין אחר הקשור לתפילה: הרב יוסף משאש, שהיה רב העיר חיפה, כתב תשובה לאדם ששאלו, אם לומר תחנון וסליחות ביום העצמאות]6[:
אין לך לסכסך דעתך בענינים אלו. אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור ובהודאה למלך הכבוד ברוך הוא. ואוכלים ושותים ושמחים, ואין לנו עסק עם אחרים.

הרב משאש אף חיבר פיוט ליום העצמאות שנוהגים לאמרו במספר בתי כנסת בירושלים ובחיפה בערב אחר תפילת העמידה. הרי
קטעים אחדים ממנו]7[:
אתן הודאות ללובש גאות, עשה פלאות בחג עצמאות, יום הקץ השלים שעבוד אנגלים, יצאו גאולים
נפשות נכאות /...מושיע ורב ריבנו הוא רב, היכה
ערב רב מכות מופלאות /...חמישה באייר יהיה מצויר,
תושב ותייר ירבו הודאות. בכל שנה ביום העצמאות


יום ה' באייר, הוא היום שבו הוכרזה עצמאותה של מדינת ישראל. ונחלקו חכמי ישראל בדורות האחרונים לעניין אמירת הלל ביום זה (כפי שאנו אומרים הלל בברכות בימי חנוכה וכדומה.) כי יש סוברים שבכלל אין מקום לאמירת הלל ולשמחה ביום הקמת המדינה. ויש סוברים שכל אחד רשאי לומר הלל ביום זה, להודות ולשבח את השם יתברך על ניסי הקמת המדינה. ויש סוברים שאף יש חובה לומר הלל ביום זה, וגם סוברים כי יש לברך על אמירת ההלל, ממש כדין ימי חנוכה.

ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א נדרש לנושא זה, והעלה שאף אם נכון לומר הלל, מכל מקום אין לברך על אמירת ההלל, משום שלא תיקנו רבותינו אמירת הלל בברכה אלא על נס שנעשה לכל ישראל ממש, שעמדו עליהם להרגם, והשם יתברך הצילם, אבל הניסים שנעשו במלחמת הקוממיות, שהצילנו השם יתברך מיד אויבינו ושונאינו שזממו להכחידינו, לא היו הניסים לכל ישראל, ולכן בודאי שאין לברך על אמירת ההלל ביום העצמאות.

וכתב להוסיף עוד טעם שאין לברך על ההלל ביום העצמאות, הגם שזכינו בעזרת ה' לגבור על אויבינו, מכל מקום, לגבי נס חנוכה, שקבעו רבותינו ימים אלו לימים טובים בהלל והודאה, אמרו בגמרא שתקנו כן מפני הנס של פך השמן שלא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליק שמנה ימים, וכתב המהר"ץ חיות, ולמה לא אמרו שהוא משום נס הניצחון של המעטים כנגד המרובים במלחמה? אלא הטעם, משום שנס זה אינו יוצא מגדר הטבע (וכמו שכתב הר"ן (חולין צה:) שכן מנהגו של עולם ששנים או שלושה אבירי לב יניסו הרבה מן המופחדים) ואין אומרים הלל על ניסים נסתרים אשר הקדוש ברוך הוא עושה עמנו בכל עת, מה שאין כן נס פח השמן, שהוא יוצא מגדר הטבע, ולכן תקנו הלל בימי חנוכה. והוא הדין בנידונינו שאף שזכינו בחסדי השם יתברך לנצח את אויבינו הרבים והעצומים, מכל מקום דבר זה לא יצא מגדר הטבע, ובפרט שבימי הקמת המדינה ומלחמות ישראל, כמה נפשות יקרות נפלו במערכות ישראל, ואם כי בסופו של דבר גברו ישראל, מכל מקום אין הדבר חורג מדרך הטבע ולכן אין לקבוע על כך הלל בברכה.

ועוד כתב מרן הרב שליט"א, שמלבד כל זה יש להוסיף, כי הן אמנם רבים ועצומים מגדולי הדור (בתקופת הקמת המדינה) ראו בהקמת המדינה "אתחלתא דגאולה", מכל מקום הואיל ועוד ארוכה הדרך כדי להגיע אל המנוחה והנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, ואין מבחינה מוסרית רוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור הלל בברכה, שהרי מנהיגי צבאות ערב עודם מאיימים לצאת למלחמה על ישראל, ואף כמה מדינות נאורות שהיו נחשבות כידידותיות לישראל, פנו עורף ולא פנים במלחמות שעברו עלינו. ומבחינה רוחנית אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אני להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת, וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטים מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת חנויות טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שאלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא דתיים, ולומדים להתנכר לכל קדשי ישראל, ולהיות ככל הגויים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, הלזה צפינו וקוינו במשך כאלפים שנות גלותינו? והרי כתב הרמב"ם "לא נתנבאו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצות כראוי", ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כי כולם ידעו אותי למקטנים ועד גדולים". ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין שכינתא בגלותא, נוהגים שלא לומר הלל כלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבינו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום.
ואף כי באמת למרות כל הצללים שמעיבים על נס הקמת המדינה, ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות מטובי בנינו עוסקים בתורה יום ולילה בישיבות הקדושות, ואף אצל המון העם אנו מוצאים אזן קשבת לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל, על כל פנים אין בכך די לומר שיש חיוב לומר הלל בברכה. וכן פסקו הגאונים: רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, רבי יצחק הרצוג, רבי צבי פסח פראנק, רבי ראובן כץ, רבי עובדיה הדאיה ורבי יעקב הדס, נשיאי הרבנות הראשית לישראל.
ולכן למעשה, הרוצה לומר הלל ביום העצמאות בלא ברכה, רשאי לעשות כן, ומכל מקום טוב לדחות אמירת ההלל עד סיום כל התפילה, משום שעל פי הסוד, אין להפסיק בין תפילת שמונה עשרה לשאר התפילה באמירת ההלל. (מלבד בימים שבהם ההלל הוא מתקנת רבותינו בגמרא,) ומכל מקום במקום שרוצים לומר את הלל מייד אחר חזרת השליח ציבור, אין למחות בידם, מפני שדבר זה אין בו איסור אלא על פי הסוד, ואין בכך איסור מן הדין ממש, אבל אין לברך על ההלל בשום פנים ואופן.
גם לעניין ברכת שהחיינו ביום העצמאות, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאין לברך ברכת שהחיינו על עצם יום העצמאות, ויש בכך עוון חמור של ברכה לבטלה, וכן פסקו כל נשיאי הרבנות הראשית לישראל שהוזכרו לעיל.

ד. תקנת הרבנות הראשית והמנהג-הראש
מועצת הרבנות הראשית בראשות הרב שלמה גורן תיקנה את אמירת ההלל בברכה בליל יום העצמאות, בישיבתה ביום כ"ה בניסן שנת תשל"ד75, ושנתה משנתה בשנת תש"מ76.
יש המבקשים לפקפק בתקפותה של התקנה מכמה טעמים, ואלו הם ותשובתם בצידם:
· משום שלא נכח בה הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב עובדיה יוסף. השיב לי על כך הרב גורן: "מי שלא בא אינו מן המנין"77.
· ההחלטה התקבלה בניגוד לדעת חברי המועצה78. השיב לי הרב גורן: "אמנם הכרחתי אותם, אבל הם קיבלו". ואברר בזאת מִקְחו של צדיק. אמנם לא הייתה דעתם של חברי המועצה נוחה בדבר, אבל עצם ישיבתם באותו מעמד על אף שיכלו להיעדר כדרך שנהג הראשון לציון, מהוה הסכמה. מלבד מה ששערי מחאה פומבית בכלי התקשורת לא ננעלו, והם לא נהגו כן. וכי תאמר שלא עשו כן אלא מפני הכבוד, אף אנו נשיב שכבר היה כיוצא בו - שתיקן רבן יוחנן בן זכאי לתקוע ביבנה בראש השנה שחל בשבת וכפה דעתו בתחבולה על בני בתירא, ועם כל זאת נקבעה הלכה כמותו לדורות79.
· יש אומרים שההחלטה בשנת תשל"ו לא כללה את ההלל בלילה, שלא שפורסם אז בהנחיות הרבנות בעיתונות. ויש להשיב שכל עצמה של טענה זו אם יש בה ממש, אינה יכולה לעמוד מול ההחלטה המפורשת של יום ל' בניסן תש"מ שבה הוחלט מחדש במועצת הרבנות הראשית לאשר את ההחלטה על ההלל בלילה וביום וברכתו.80
· יש אומרים שהואיל ולא התקבלה ההחלטה אלא מפני כבודו של הרב גורן, היא בטלה לאחר פטירתו. יש להשיב שמלבד מה שתקנת רבן יוחנן בן זכאי נותרה הלכה פסוקה גם לאחר פטירתו ופטירתם של בני בתירא, הרי מצאנו שכבוד חכם נוהג במקומו גם לאחר פטירתו, כמעשהו של רב המנונא בחרתא דארגיז81.
· יש אומרים שמועצת הרבנות הראשית ביטלה את תקנתו של הרב גורן לאחר פטירתו. אלא שמלבד הספק אם נתמלאו התנאים לבטל דברי בית דין חברו, הרי שדברים אלו אינם תיאור המציאות. שכן בדיון שהתקיים במועצה ביום ב' בניסן תשמ"ג82 נאמרו שלש דעות: היה מי שרצה לבטל את התקנה; היה מי שביקש להותירה על כנה; והייתה הצעת הפשרה שהתקבלה, והיא: להורות לציבור "לנהוג כמו בשנים הקודמות"83. נוסח מעורפל זה משתווה להחלטה שלא להחליט, ולהותיר את הדבר בידי המורה שבכל אתר ואתר. ומכאן שמעולם לא בוטלה החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל לקרוא את ההלל בליל יום העצמאות.
מלבד כל זה, יש לדון בהלל של הלילה מדין מנהג שפשט בציבור84 שחיוב הוא לקיימו, כמו שמצאנו בהלל של ראש חודש, שאע"פ שאינו מן הדין הותיר אותו רב על כנו משום "מנהג אבותיהם בידיהם"85. ואף דעת רוב הפוסקים לברך עליו86.
ש למדינת ישראל דין מלכות, כמפורסם בפוסקים45, ולפיכך הסתיימה גלות אדום. ועל הפסוק (דברים ל, ה): "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָ?רֶץ אֲ?ֶר יָרְ?? אֲבֹתֶיךָ וִירִ?ְ?ָ? וְהֵיטִבְךָ וְהִרְ?ְךָ מֵאֲבֹתֶיךָ", נאמר בירושלמי46: "מאבותיך – אבותיך אע"פ שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלים שוב אין אתם משתעבדים", כך שאמונה זו דין תורה היא. ובמגילת איכה (ד, כב) נאמר: "?ַם עֲ?נֵךְ ?ַת צִ??ן לֹא י?סִיף לְהַגְל?תֵךְ ?ָקַד עֲ?נֵךְ ?ַת אֱד?ם ?ִ?ָה עַל חַ?ֹאתָ", ופירש"י: "לא יוסיף להגלותך - מגלות אדום ולהלן עוד".
· בברייתא במסכת ברכות (יב, ב) נקבע שגאולתנו זו גדולה בערכה פי כמה וכמה מיציאת מצרים, שכן ביציאת מצרים יצאנו מארץ אחת אחרי מאתיים ועשר שנים ואילו עתה יצאנו ממאה ארצות אחרי אלפיים שנה - עד כדי כך שלדעת בן זומא משכיחה גאולה זו לחלוטין את יציאת מצרים, ולדעת חכמים עושה אותה טפלה. ואם תאמר, כיצד ניתן להשוות את מדינת ישראל ליציאת מצרים, שהיו בה ניסים וגילוי שכינה - אין זו אלא קושיה על נבואת ירמיה הנביא (כג, ז-ח): "לָכֵן הִ?ֵה יָמִים ?ָאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְר? ע?ד חַי ה' אֲ?ֶר הֶעֱלָה אֶת ?ְנֵי ??ְרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָ?ם: ?ִי אִם חַי ה' אֲ?ֶר הֶעֱלָה וַאֲ?ֶר הֵבִיא אֶת זֶרַע ?ֵית ??ְרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפ?נָה ?מִ?ֹל הָאֲרָצ?ת אֲ?ֶר הִ?ַחְ?ִים ?ָם וְיָ?ְב? עַל ?דְמָתָם"47; הזכיר הנביא ירמיה את קיבוץ הגלויות, ולא הזכיר את הניסים. ועוד - הלוא פשוט הוא שגאולה שאין אחריה שיעבוד גדולה מגאולה שיש אחריה שיעבוד. כך שאם על יציאת מצרים מחייבים האר"י, והחיד"א בעקבותיו, לקרוא את ההלל בלילה משום היציאה מעבדות לחירות, קל וחומר הוא ליום העצמאות48.

ר' אבינרי אלא שבאמת כלל ישראל הוא העם היושב בארץ ישראל והיהודים היושבים בגלות הינם אברים מדולדלים שאנו מתפללים לחזרתם אלינו. כך מוכיח הג"ר שלמה גורן (במאמרו "אמירת הלל בחג העצמאות", בספר הלכות יום העצמאות ויום ירושלים עמוד קמו) מדין "העלם של ציבור": אם הסנהדרין טעתה בהוראה והציבור נגרר אחריה, עליה להביא קרבן. מיהו ציבור? הדרים בארץ ישראל: "ובהוראה הלך אחרי רוב יושבי ארץ ישראל, שנאמר: ויעש שלמה בעת ההיא את החג לכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ד' אלוהינו" (הוריות ג א).
הרמב"ם מדגיש כי כל החגים קיימים רק בזכות שיש יהודים בארץ ישראל, ולו יצוייר שלא יהיו שם יהודים כלל, כל סדר המועדים יתמוטט, מה שלא יקרה לעולם, חס ושלום, מפני ההבטחה האלוהית (ספר המצוות עשה קנג). ה"חתם סופר" מוסיף: "אפילו פשוטי עם ככורמים ויוגבים" (שו"ת חת"ס יו"ד קלד). וכן הרמב"ם סובר שבאופן תיאורטי תועיל הסכמת החכמים לחדש את ה"סמיכה" והסנהדרין, "ובלבד שיהיה זו בארץ ישראל" (פירוש המשניות סנהדרין פרק א).
יש לנו הוכחה גם מחנוכה, שבזמן נצחון החשמונאים, רוב היהודים היו בחוץ לארץ ובכל זאת אמרו הלל. אמנם יש דוחים: חנוכה היתה הצלה כלל ישראלית, בשל הניצחון על המתיוונים וחנוכת בית המקדש, ושני אלה נוגעים לכלל ישראל. ויש להשיב: גם קום מדינת ישראל נוגע לכלל ישראל ולא רק למי שגר בארץ! חז"ל מגדירים: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד" (ברכות לד ב). בעולם הזה, הגויים פוקדים עלינו מה לעשות, ובימות המשיח אנו מחליטים בעצמנו. אם כן, האם קום המדינה יש לו שייכות לימות המשיח או לא? האם זה נוגע לכלל ישראל או לא? - ודאי וודאי!!

מסקנה
מדברים אלו עולה שיש לקיים את החלטתה של הרבנות הראשית לישראל לקרוא את ההלל בברכה בליל יום העצמאות, להודות ולהלל למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה, הוציאנו מעבדות לחירות עולם, מאבל ליום טוב ומאפילה לאור גדול, ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה.
הרב גורן מוסיף: "הלל נמי נימא, שהיא שירה".
סיכום: חובה לומר הלל על הצלה
מסוגיות אלו ברור, שבנס הצלה ממוות לחיים חייבים לומר שירה והלל,
וחובה זו אינה לשעת התרחשות הנס בלבד אלא חובה לדורות ביום שבו
אירע הנס. שהרי מפורש, שגם פורים, לולא היה הנס בחו"ל, ולולא היתה
קריאת מגילה שבאה במקום קריאת הלל, היתה מוטלת חובה לקרוא בה
הלל לדורות. ומפורש בחידושי המאירי במגילה חידוש נפלא על פי דברי ר'
נחמן בסוגיה זו: שאם אין לאדם מגילה בפורים, חייב לקרות הלל. הרי
למרות שלא תיקנו חכמי ישראל לומר הלל בפורים אלא לקרוא את המגילה,
כל שאינו קורא את המגילה חלה עליו חובת אמירת הלל, כמו על כל נס
והצלה אחרים שאומרים הלל לדורות.

סוגי הלל
הלל כשירה, והלל על נס
מקום לברור מהי החובה לקרוא הלל על נס והצלה מצוי במסכת
פסחים צה, ע"ב:
אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: אמר קרא 'השיר
יהיה לכם כליל התקדש חג', לילה המקודש לחג טעון הלל,
לילה שאינו מקודש לחג אינו טעון הלל.
לכאורה מוכח מזה, שאין חובת הלל אלא בחג ובמועד ממש, האסורים
בעשיית מלאכה, ולא בנס שאירע ביום חול שלא נקבע עליו מועד ממש. וכן
מפורש במסכת ערכין י, ב שהוזכר למעלה. שם שאלו: ראש חודש דאיקרי
מועד לימא? ]= ראש חודש, שנקרא 'מועד', יקראו בו הלל?[, ומתרצת
הגמרא: "לא איקדיש בעשיית מלאכה, דכתיב 'השיר יהיה לכם כליל התקדש
חג'; לילה מקודש לחג טעון שירה ושאין מקודש לחג - אינו טעון שירה".
אלא שלבסוף שואלת שם הגמרא: "והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר?!"
]= חנוכה אינו מועד ואינו מקודש לחג, ואומרים בו הלל[ ומתרצת הגמרא:
"משום ניסא".

יש להסיק מסוגיה זו שישנם שני סוגי הלל: האחד שנקבע בתור שירה ואינו
נוהג אלא במועד ובחג ממש; והשני שנקבע כהודיה על נס, וחובה זו נוהגת
בכל נס של הצלת כלל ישראל, והיא גם חובה לדורות.

חובת ההודיה על נס - מן התורה
אסמכתא נוספת חדשה חשובה ביותר אנו מוצאים בשאילתות דרב אחאי
בפרשת וישלח סימן כו, האומר:
שאילתא: דמחייבין דבית ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא
בעידנא דמתרחש להו ניסא דכתיב 'הללו את ה' כל גויים שבחוהו
כל האומים כי גבר עלינו חסדו' - אטו משום דגבר עלינו חסדו,
הללו את ה' כל גויים? אלא הכי קאמר, הללו את ה' כל
גויים מה דעביד עמכון, וכל שכן אנן, דגבר עלינו חסדו.

]=חייבים בית ישראל להודות ולשבח לפני השמים בעת שמתרחש
להם נס, שכתוב 'הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים,
כי גבר עלינו חסדו'. האם משום שגבר עלינו חסדו, יהללו את ה'
כל הגויים? אלא כך אמר: הללו את ה' כל גויים על מה שעשה עמכם,
וכל שכן אנו, שגבר עלינו חסדו[.
נמצאנו למדים מדבריו, שהחובה להודות לה' על נס באמירת הלל היא חובה
לפחות מדברי קבלה ]= מדרבנן[, מן הפסוק הזה "הללו את ה' כל גויים" וגו'.
ויש להסבירו כדברי הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם: "על ההלל
שנצטווה למשה בסיני, שיאמרו ישראל במועדיהם, לאל שהוציאם ממצרים
וקרע להם את הים והבדילם לעבודתו, ובא דוד ותיקן להם את ההלל הזה
כדי שישירו בו". ואחרי כן כותב הרמב"ן: "ולדברי חכמים, לא על צרה ידועה
של פרעה, אבל היא שירה לכל הפרקים והצרות מתקנת נביאים שביניהם".
ולבסוף הוא מסיק: "ונראה מדבריהם שהוא )הלל( מן התורה כמו שפירשתי,
ויהיה הלכה למשה מסיני, או שהוא בכלל השמחה שנצטווינו בה, כמו
שכתוב 'וביום שמחתכם ובמועדיכם' וכו".

מסקנה
בסיכומו של הבירור יוצא, שלדעת כל הגאונים הראשונים והאחרונים, חייבים מדי שנה בשנה, לפחות מדבריהם, לקרוא הלל בברכותיה על נס ההצלה שאירע לנו במלחמת הקוממיות, שניצלנו ממוות לחיים ויצאנו משעבוד לחירות. והקל וחומר מנס מצרים הנו כאן בוודאי בתוקפו, וכמו שהוכחנו ממגילת תענית ומיתר המקורות.

אתחלתא דגאולה וקידוש ה'
בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות על דורות נדדנו בגלות, עברנו השפלות איומות, שוד ורצח. היינו ללעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד למכה ולחרפה. זרים אמרו לנו, אין לכם עוד תוחלת ותקווה. זה היה מצב של חילול ה' נורא, מפני ששמו של הקב"ה נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (ע' יחזקאל לו).

נביאי ישראל התנבאו בשם ה':
"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הגויים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם" (יחזקאל לו, כד). "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם" (ישעיהו סה, כא). "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו לא, ד). "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ" (יחזקאל לו, לד-לה). "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אלוקיךָ" (עמוס ט, יד-טו).

אבל אחר שעברו כל כך הרבה שנים, ודבר ה' לא התקיים, התגבר חילול ה' בעולם, ושונאי ישראל כבר גמרו בדעתם כי אבד הסיכוי שעם ישראל יחזור לארצו. ואף חז"ל הפליגו מאוד בנס קיבוץ הגלויות עד שאמרו: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, א). והנה ארע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש ה' גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, עת שחררנו את ירושלים והערים הקדושות שביהודה ושומרון.

תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. וכפי שאמר רבי אבא (סנהדרין צח, א):
"אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא".

ופרש רש"י:
"כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".

ואמנם עדיין יש דברים רבים לתקן, לצערנו לא זכינו לחזור בתשובה שלמה ולעלות כולנו לארץ ישראל. אבל כבר לימדונו חז"ל (סנהדרין צח, א) שיש גאולה של "אחישנה" על ידי חזרה בתשובה שלמה, ויש גאולה של "בעיתה" דרך תהליכים טבעיים. היינו שגם אם ישראל לא יחזרו בתשובה, כשיגיע הקץ, יתחילו תהליכים טבעיים, שיהיו מלווים בסיבוכים ויסורים קשים, שיגרמו לעם ישראל לחזור לארץ ולבנותה, וכך נתקדם שלב אחר שלב עד הגאולה השלמה. יסורים אלו שדוחפים את תהליך הגאולה הם חבלי משיח. וככל שנתחזק יותר בישוב הארץ וחזרה בתשובה שלמה, כך יתמתקו חבלי משיח ויבואו לנו החבלים בנעימים (עפ"י דברי הגר"א בקול התור). ועל גאולה בדרך זו אמרו חכמים (ירושלמי ברכות פ"א ה"א):
"כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".

וכן מבואר בתורה ובנביאים, שסדר הגאולה כך הוא: בתחילה תהיה תשובה קטנה, ועם ישראל יתקבץ לארצו והארץ תחל לתת את פריה, ואח"כ יערה עלינו ה' רוח ממרום עד שנחזור בתשובה שלמה 2 .

הצלת ישראל
ביום העצמאות ניצל עם ישראל מעבדות לחירות, מעבדות של שעבוד מלכויות על כל הכרוך בכך לעצמאות מדינית. ומתוך כך גם נעשתה לישראל הצלה ממשית ממיתה לחיים, שעד אז לא יכולנו להתגונן מפני שונאינו שרדפו אותנו, ומאז בחסדי ה' אנחנו מתגוננים ומנצחים. ואמנם עדיין לא כלו שונאינו העומדים עלינו לכלותינו, אבל אחר הקמת המדינה כבר יש לנו בחסדי ה' צבא, ויש לנו כוח להתגונן ואף לנצח. במשך יותר מחמישים שנות קיום המדינה נהרגו במלחמות ופיגועים כעשרים אלף נפשות קדושות, אולם רק שנים אחדות קודם, בעת השואה האיומה, במשך חמש שנים נרצחו למעלה מששה מיליון יהודים קדושים. יותר מפי שלוש מאות. זה ההבדל בין מצב שבו יש לנו יכולת להתגונן ולהלחם למצב שבו אין לנו יכולת להתגונן.

ואף ליהודים החיים בכל ארצות פזוריהם נעשתה ביום זה הצלה, שיש להם מדינה שמוכנה תמיד לקולטם, ואף פועלת למענם בזירה הבינלאומית. לפני תקומת המדינה, לא התחשבו כמעט בטענות היהודים כנגד הרדיפות האנטישמיות הרצחניות שהתחוללו בארצות שונות. לאחר קום המדינה, אף המדינות המרושעות ביותר נאלצו להתחשב בפעילותה של מדינת ישראל למען היהודים המתגוררים בהן. אפילו המשטר הקומניסטי נאלץ להתגמש ולהתיר ליהודים לצאת מאחרי מסך הברזל, דבר שלא ניתן היה להעלות על הדעת לפני הקמת המדינה.

גם מבחינה רוחנית היתה הצלה לעם היהודי על ידי הקמת המדינה. משבר רוחני גדול עבר על העם היהודי בעת החדשה. האפשרות שנפתחה בפני היהודים להשתלב במסגרות האזרחיות והלאומיות של המדינות המפותחות יצרו פיתוי גדול להתבוללות. לא כאן המקום להרחיב על הסיבות למשבר, מרן הרב קוק זצ"ל הרבה לעסוק בסוגיה זו על צדדיה השונים. בפועל, בכל מדינה שעברה תהליך של התפתחות מודרנית, נוצר תהליך מסוכן של עזיבת הדת והתבוללות. תהליך שמאיים על עצם קיום הקהילות היהודיות בגולה. ההתבוללות התחילה כבר לפני כמאתיים שנה במערב אירופה, התפשטה לאחר מכן בהדרגה למזרח אירופה ולערי הבירה של המדינות הערביות המפותחות יותר. בקהילה היהודית הגדולה שבאמריקה רוב הצעירים היהודים נישאים לגויים. גם הנישאים ליהודים מולידים מעט מאוד צאצאים. במציאות הזו הקהילות היהודיות שבגולה הולכות ונעלמות. רק במדינת ישראל האוכלוסייה היהודית גדלה, ותופעת ההתבוללות קטנה יחסית. יתר על כן, אחוז היהודים הקשורים לתורה ולמצוות במדינת ישראל גבוה מכל קהילה יהודית אחרת בעולם. גם הצלה רוחנית זו נעשתה בזכות הקמת המדינה שאפשרה את קיבוץ הגלויות ומנעה בעצם קיומה את פיתויי ההתבוללות.

נמצא אם כן שבשלוש קדושות נתעטר יום העצמאות, בקדושת מצוות ישוב הארץ, בקידוש ה' לעיני העמים בהתחלת הגאולה, ובקדושת הצלת ישראל קדושים.

שלוש השבועות
נאמר (שיר השירים ב, ז): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". ודרשו על כך חכמים (כתובות קיא, א), ששלוש שבועות השביע הקב"ה, שתיים את ישראל - שלא יעלו בחומה ולא ימרדו באומות, ואחת את הגויים - שלא ישעבדו את ישראל יותר מידי. אח"כ הוסיפה הגמרא עוד שלוש שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל: "שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לנוכרים". ועוד:
"אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות השדה".

אחד מן הראשונים, רבי יצחק די ליאון, בעל ספר מגילת אסתר, למד שמשמעות השבועות "שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה", וזו הכוונה שלא יעלו בחומה. ומכך הסיק שאין מצווה ליישב את הארץ עד בוא המשיח (השגה על הרמב"ן בהוספות למצוות עשה ד').

אולם לדעת שאר גדולי הראשונים והאחרונים, מצוות ישוב הארץ קבועה וקיימת בכל הזמנים, כפי שכתב הרמב"ן, וכפי שנפסק בשולחן ערוך (אה"ע עה, ג-ה), וכפי שכתב בפתחי תשובה (אה"ע עה, ו). נמצא אם כן שאין ללמוד מאגדה זו שמצוות ישוב הארץ אינה קיימת בזמן הזה.

פירושים רבים נאמרו על משמעותן של שלוש השבועות. והעולה מכמה פירושים, שאין לדחוק את הקץ ולעלות לארץ ביד חזקה בלא לשקול את השיקולים הריאלים. שכן יש חשש שמא מתוך מועקת הגלות והציפייה הארוכה לגאולה, יעפילו לעלות לארץ בלא יכולת מעשית לבנותה ולעמוד כנגד אומות העולם, ואזי ההעפלה תגרום לחורבן ומשבר ולא להתחלת הגאולה. ועל כן השביע אותנו הקב"ה שלא נעשה זאת בלא לחשב כראוי את דרכנו, אלא נעלה ונבנה את הארץ בהדרגה תוך תיאום עם אומות העולם או בניסים גלויים מן השמיים בדרך של גאולת "אחישנה".

ואכן העלייה לארץ נעשתה בהדרגה, הישוב בארץ התבסס שלב אחר שלב, במקביל נעשתה פעילות דיפלומטית על ידי ההסתדרות הציונית, עד שגם אומות העולם הכירו בזכותו של העם היהודי לשוב לארצו ולבנות בו את ביתו הלאומי. וכך אכן כתב רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל, אחר הסכמת האומות בסן רמו, כי "סר פחד השבועות" 3 .

קביעת יום טוב לדורות ביום העצמאות
מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית לישראל תשועה, ועל סמך זה נקבעו פורים וחנוכה כימים טובים לדורות. ואף שיש איסור להוסיף מצוות על מה שכתוב בתורה, מכל מקום מצווה זו נלמדת בקל וחומר - ומה ביציאת מצרים שניצלנו מעבדות לחירות נצטוונו לחוג את הפסח ולומר שירה בכל שנה ושנה, קל וחומר בפורים שניצלנו ממיתה לחיים (עפ"י מגילה יד, א). ועל סמך זה קבעו את חנוכה (ריטב"א שם). ובאר החתם סופר (יו"ד סו"ס רלג, ואו"ח רח), שכיוון שמצווה זו נלמדת בקל וחומר, היא נחשבת כמצווה מהתורה. אלא שמהתורה אין הדרכה מפורטת כיצד לעשות יום טוב, וכל שעושה בהם איזה זכר לתשועה יוצא ידי המצווה מהתורה, וחכמים הם שקבעו לקרוא את המגילה ולעשות משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים בפורים, ולהדליק נרות בחנוכה.

וכן נהגו ישראל בקהילות רבות, שקבעו ימי שמחה לזכר ניסים שנעשו להם. בקהילות רבות קראו לימים אלו על שם חג הפורים, כגון 'פורים-פרנקפורט', 'פורים-טבריה'. ויש מקומות שנהגו באותם ימים לערוך משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים. וכתב מהר"ם אלשקר (סי' מט), שיש לקביעת אותן הקהילות תוקף, וכל זרעם חייבים לקיימם גם אם יעברו לגור בקהילות אחרות. וכן פסקו עוד אחרונים (מ"א תרפו, ה, וא"ר שם) 4 .

וכך כתב הגאון הגדול רבי משולם ראטה:
"הנה אין ספק שהיום ההוא [ה' אייר], שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת [שהם נבחרי רוב הציבור] ורוב גדולי הרבנים, לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצווה לעשותו שמחה ויום טוב ולומר הלל" (שו"ת קול מבשר ח"א כא) 5 .

אמירת הלל
מצווה לומר 'הלל' בימים מיוחדים כדי להודות ולהלל לה' על הניסים שעשה עמנו. ראשונים לכל הם הימים הטובים שנצטוונו עליהם בתורה, פסח, שבועות וסוכות, שבהם אנו זוכרים את הניסים והחסדים שעשה ה' עמנו בהוציאו אותנו ממצרים ונתן לנו את התורה והוליכנו במדבר לארץ ישראל.

וכן תקנו לומר הלל בכל ימות החנוכה, וכפי שמובא בברייתא (מגילת תענית פרק ט):
"ומה ראו לגמור בהם את ההלל? ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח, וכך הוא אומר בספר עזרא (ג, יא) ויענו בהלל ובהודות לה' כי טוב וגו'".

וכן מבואר בתלמוד (פסחים קיז, א) שאחר נס קריעת ים סוף,
"נביאים שביניהן תקנו להם לישראל שיהיו אומרים הלל על כל פרק ופרק וכל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן".

ופרש רש"י, שעל פי זה תקנו חכמים בימי הבית השני לומר הלל בחנוכה.

ואם כן יוצא שעלינו לומר הלל על הנס שעשה ה' לנו ביום העצמאות, שבו ניצלנו מהצרה הגדולה ביותר, מצרת הגלות והשעבוד לזרים, שגרמה לכל הגזרות והרציחות האיומות במשך אלפיים שנה 6 .

וצריכים להיזהר מאוד שלא להיות כפויי טובה לקב"ה, ואמרו חכמים כל המודה בניסו זוכה ונעשה לו נס אחר. ומנגד, אם לא נודה, נרחיק את הגאולה ח"ו.